יום ראשון, 29 במאי 2016

אז איפה אתם מבלים את יום ירושלים? הצעה ליום טיול באטרקציות החדשות בירושלים

לרגל יום ירושלים הממשמש ובא יצאתי עם משפחתי לירושלים.
כמה שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים את ירושלים- בכל פעם אנחנו מגלים בה אטרקציות חדשות.
הפעם טיילנו בשביל התגליות-האטרקציה החדשה בגן הבוטני, ובמיצג החדש "אני ירושלים".

שביל התגליות בגן הבוטני:
מי שביקר בעבר בגן הבוטני כבר יודע כמה שהמקום הזה קסום ויפהפה.

לרגל יום ירושלים התווספו בגן אטרקציות שונות המתאימות לילדים, כך שאפשר לבלות שם כמה שעות מהנות במיוחד.
הגענו בבוקר אל הגן, וכל ילד קיבל שקית הפתעות, אשר בה היו אביזרים שונים: זכוכית מגדלת, עיניים זזות להדבקה ומנקה מקטרות, סירה קטנה וגיר צבעוני. המדריך הסביר לנו, שלאורך השביל נעבור בפעילויות שונות, אשר בהן נוכל להשתמש באביזרים.

התחנה הראשונה הייתה ליד מעיין קטן, אשר מסביבו היו סוגים שונים של מתקנים, ובהם זכוכית מגדלת ענקית, "חלון" אשר דרכו ניתן להביט אל תוך המים ועוד.

לאחר מכן עברנו אל בריכה קטנה, שבה הייתה משאבת מים. הילדים שאבו את המים, ואז, בעזרת סיבוב לצד השני, הפנו את זרם המים לעבר צינורות, שזרמו לבריכה. 

הילדים שמו בצינורות הללו את הסירות שקיבלו בתחילת הסיור, וכך יכלו לצפות בסירה שלהם שטה בזרם אל הבריכה.
התחנה הבאה הייתה "חיפוש זהב". כל ילד קיבל שק מלא באבנים. הילדים הניחו את האבנים במסננת גדולה, שטפו במים וחיפשו בין כל האבנים אבני זהב.

אחר כך הגענו ללוח ענק, אשר עליו אפשר היה לצייר בעזרת הגירים שבערכה.

ליד הלוח נפרשה מחצלת, ולילדים חולקו איצטרובלים, שבאמצעותם ובאמצעות מנקי המקטרות והעיניים שהיו בשקית, ואביזרים נוספים שניתנו להם- כל ילד היה יכול להכין לעצמו בובה.

האמת שמהרגע, שבו נכנסנו בשערי הגן הבוטני, מה שהכי עניין את הילדים היה: מתי ניסע ברכבת?
אז בתום הסיור בשביל התגליות, כשהילדים עמוסי חוויות, עלינו על הרכבת, שעושה סיור בגן הבוטני, תוך מתן הסברים על ידי המדריך.

גילינו שהגן הבוטני מחולק ל"יבשות". בכל חלק של הגן גדלים צמחים האופייניים ליבשת מסויימת.

לפני שחזרנו לרכב, עשינו עצירה קטנה ליד דף צביעה ענקי, ונתנו לילדים לצבוע.
ועוד עצירה קטנה, לצלם את הילדים בתוך צילומי פרחים ענקיים:

חזרנו עייפים אך מרוצים לרכב בדרכנו לאטרקציה הבאה.
לפרטים על הגן הבוטני ושעות הפתיחה:

אני ירושלים:
"אני ירושלים" היא חוויה רב-חושית הנותנת למבקר לחוש את ירושלים על כל רבדיה ועל כל דתותיה.
מדובר בסרט המוקרן על מסך רב-מימדי, תוך שילוב של מסכי לד, תאורה, סאונד, במות זזות ומשבי רוח וריח.

בסרט מסופר בקצרה על ההיסטוריה של ירושלים ועל חשיבותה לשלוש הדתות: היהדות, הנצרות והאיסלאם.
מדובר בחוויה מקסימה, אשר מתאימה מאוד לתיירים, אבל לא רק.
לדעתי כל אחד יכול להנות מאוד מהחוויה הזו.
קפסולת הזמן "אני ירושלים" ממוקמת בקניון ממילא, במרכז הקניות, קומה מינוס 1, ומתאימה מגיל 4 ומעלה.

לפרטים נוספים, זמני הקרנה ורכישת כרטיסים:

זהו. הסתיים היום. חזרנו הביתה, קצת רחוק מירושלים. אבל בכל מקום שנהיה- ירושלים תמיד בלבנו, ואין ספק שנחזור בקרוב.
יום ירושלים שמח!





יום רביעי, 25 במאי 2016

סטודיו אנד ג'וי- אל תתרמו להם. תקנו מהם!

לפני כמה ימים ביקרתי במקום מיוחד במינו.
מקום קסום, נעים ושגרם לי לחשוב- סטודיו אנד ג'וי בראש העין.
סטודיו אנד ג'וי הוקם על ידי נדב עטיה ב2007 כחנות יפהפיה למתנות יפות ומעוצבות, אשר גם מספקת מקום עבודה עבור אנשים עם צרכים מיוחדים.
העובדים במקום מייצרים מארזי מתנות מקסימים ביופיים, אשר מתאימים גם ללקוחות פרטיים וגם לעסקיים.
נדב עטיה הקים את המקום לאחר שחש בצורך אצל האנשים האלו להתפרנס בכבוד.
נדב מסרב בכל תוקף לקבל תרומות. המוטו שלו הוא: "אל תתרמו לנו- תקנו מאיתנו!"
נדב דואג שלעובדים שלו תהיה משכורת יפה בסוף החודש, ושהם יקבלו את כל הזכויות הסוציאליות, פנסיה וכו'. 
סיירתי בחנות של הסטודיו מוקסמת מההיצע הרחב של המתנות.
מארזי שוקולד, יינות, פרחים, כלי מטבח...
השוקולדים המשובחים הם של דה קרינה. ככה נראתה הקופסא לפני שחיסלתי אותה:)
כל אחד יכול למצוא שם את מבוקשו.
מה שבעיקר צד את עיניי היו האריזות.
בסטודיו אנד ג'וי משקיעים מאוד באריזות.
פה לכל פרט קטן יש משמעות.
גם באריזות מנסה נדב להעביר מסרים של קבלת השונה, אהבה ללא תנאי, נגד גזענות ועוד ועוד.. 
נדב, אשר הקים את המקום, פועל מתוך תחושת שליחות, וזה ניכר בכל דבר.
אני אהבתי מאוד את אריזת הטלפון, אשר בה מתחת לכל אייקון כתובה מילה, והכל ביחד מתחבר לשיר שמדבר על קבלת השונה. 
וזו אריזה מקסימה של "חדשות טובות". אני כבר רכשתי אחת, ואני מתכוונת למלא אותה בדברים טובים ולהעניק אותה כמתנה:
אחת המתנות המקסימות שהושקו לאחרונה היא בקבוק, שנראה כמו בקבוק יין, אך בעצם מתפרק לשלושה בקבוקונים, כאשר כל אחד מהם מכיל משהו אחר: שמן זית, סילאן וסירופ חרובים.
לכבוד חג השבועות המתקרב אלינו בצעדי ענק ניתן לרכוש זרי פרחים מעוצבים. אלה הפרחים שאני קיבלתי, ושעכשיו נחים על שולחני:
אני ממליצה מאוד להגיע לסטודיו, להתרשם, ולקנות מתנות לחברים, למשפחה, לעובדים, לעצמכם...
אפשר גם להזמין מזכרות לבר מצווה, ברית, חתונה ועוד.

סטודיו אנד ג'וי
העמל 5 ראש העין
03-9011735
http://www.andjoy.org.il/








מבצע מעולה של האגיס- 5 חבילות חיתולים+תיק לגן במשלוח חינם עד הבית!

מבצע שווה במיוחד-
מארז חמש חבילות חיתולי Freedom Dry של האגיס+ תיק גן מקורי מבית Skip Hop ומשלוח חינם עד הבית!
אני כבר הזמנתי את המארז. 
קיבלתי 5 חבילות חיתולים לקטנה ותיק גן מקסים לילדה האמצעית.
מומלץ!
להזמנה הכנסו לקישור:



יום שלישי, 24 במאי 2016

חדש ממאיר בייגל- בייגלה שטוחלה צ'ילי מתוק!

חברת מאיר בייגל השיקה טעם חדש בסדרת השטוחלה המצליחה שלה: צ'ילי מתוק.
לרגל ההשקה הוזמנתי אל המפעל לצפות בתהליך הייצור של הבייגלה.
כבר בכניסה למפעל באור עקיבא קידם אותנו שלט גדול, ובו תמונה של המוצר החדש:
נפגשנו עם מנכ"ל ובעלי החברה, גלעד זילברברג, אשר סיפר לנו על החברה. חברת מאיר בייגל היא חברה ותיקה, שקיימת כבר משנת 1962. החברה מתמחה בייצור בייגלה וגריסיני. 
המוצר החדש, שטוחלה צ'ילי מתוק, נוצר בשל הפופולריות שלה זוכה רוטב הצ'ילי המתוק בישראל. רוטב הצ'ילי משתלב בבצק ונותן טעם נהדר לבייגלה.
כמו שאר מוצרי שטוחלה, גם הבייגלה החדש אפוי ולא מטוגן, ומכיל כ-88 קלוריות בלבד לחצי כוס. מה שאומר, שהוא יכול להיות ארוחת ביניים נהדרת:)
זה גלעד מדגמן את החטיף החדש:
לאחר מכן, יצאנו לסייר במפעל.
המפעל באור עקיבא נחנך בשנת 2011 לאחר שנים ארוכות ברמת השרון. 
כבר בכניסה קידם את אפנו ריח מדהים של אפייה.
סיירנו בין המכונות, אשר מייצרות את החטיפים האהובים.
כך יוצא הבייגלה שטוחלה מהמכונה שמשטחת ומחוררת אותו:
ממש לידו נמצאת מכונת הגריסיני:
בינתיים הבייגלה יצא מהאפייה. איזה כיף לאכול בייגלה טרי וחם!
וגם הגריסיני כבר אפוי:
והנה השטוחלה צ'ילי מתוק החדש כבר ארוז:
נשאר רק להכניס לקרטון, ולשלוח למרכול הקרוב אליכם:)
כמובן שבמסגרת תפקידי זכיתי גם לטעום את הטעם החדש, ואהבתי מאוד. 
השטוחלה צ'ילי מתוק מתאים בעיקר למבוגרים, ופחות לילדים, בשל החריפות הקלה.
כשחזרתי הביתה פתחתי שקית וטבלתי בגבינה לבנה כפי שהמליץ לי קודם לכן גלעד.
התוצאה: מעדן!
בייגלה שטוחלה עולה כ8.50 שקלים לאריזת 300 גרם.
כשר פרווה בהשגחת בד"ץ העדה החרדית ירושלים.
בתאבון!

יום שבת, 21 במאי 2016

"ג'נקשן 48"-סקירת הסרט

הסרט "ג'נקשן 48" עלה לאחרונה על האקרנים.
אני חייבת לציין שאין זה דבר של מה בכך, מכיוון שלא מדובר בסרט "רגיל".
למה הכוונה?
אנחנו רגילים לצפות בסרטים בשפת האם שלנו, עברית, או בסרטים בשפה האנגלית. כשבא לנו "לספוג קצת תרבות" אנחנו יכולים להשוויץ בכך שאנחנו חובבי סרטים צרפתים.
אבל ג'נקשן 48 הוא סרט בערבית.
נכון שמדי פעם מבליחים כמה משפטים בעברית. בכל זאת הסרט מתרחש בישראל. אבל השפה השלטת היא הערבית.
הסרט מספר על כארים, אמן היפ הופ, וחברתו מנאר, אשר גרים בלוד. הם וחבריהם נתקלים בקשיים רבים עקב כך שהם ערבים אשר גרים בישראל. הם מנסים להילחם בקשיים האלו בין השאר בעזרת המוזיקה. 
מדובר בסרט פוליטי ושמאלני מאוד. כל כך שמאלני, שהתפלאתי שלא הצמידו לכניסה לאולם שלט, ובו כתוב: "הכניסה לימנים אסורה":)
הסרט מעניין מאוד, אך עם זאת יש בו כמה חסרונות בולטים.
הראשון הוא הקפיצה מנושא לנושא. נראה שליוצרי הסרט היה כל כך חשוב להעביר לצופה את הקשיים שבחייו של ערבי ישראלי, כך שהם לא פסחו על אף קושי: העוני בחברה הערבית, הגזענות מהצד הישראלי, כבוד המשפחה, השמרנות המוסלמית של המבוגרים לעומת הקידמה אצל הצעירים, הקושי להשתלב בחברה הישראלית... הסרט מטפל במגוון כל כך רחב של נושאים, שמבחינתי זה היה פספוס. לדעתי היה כדאי שהסרט יתמקד בבעיה אחת או שתיים, מכיוון ש"תפסת מרובה- לא תפסת"...
חיסרון נוסף הוא החלוקה המוחלטת בין טוב (ערבים) לרע (יהודים). 
עם זאת, השחקנים היו מצויינים. השחקנית אשר שיחקה את דמותה של מנאר משחקת דמות משכנעת מאוד שאי אפשר שלא להתאהב בה. גם תאמר נאפר (כארים) משכנע.
המוזיקה של כארים, הדמות הראשית, הוסיפה המון לסרט. לא יכולתי להפסיק לזמזם את השירים שלו כשיצאתי. רק בשביל זה היה שווה לבוא:)
צפייה מהנה!

יום חמישי, 19 במאי 2016

חדש מסימילאק- בקבוק פורמולה מוכן לשימוש!

אחרי שנולד הבן הראשון שלי, ויחד איתו אני נולדתי מחדש בתור אמא, הייתי קלולסית לגמרי.
בבית החולים האחיות טיפלו בו למופת, אבל אחרי כמה ימים הבנתי שהעולל הקטן הזה חוזר איתי הביתה. אמאלה! איפה המבוגר האחראי פה?
מזל שבעלי היה איתי. אני הייתי מוצפת הורמונים, מבוהלת ומבולבלת, ואחד הדברים שהכי הכי העסיקו אותי היה סוגיית ההאכלה.
בטיפת חלב דאגו לומר לי שהילד חייב השלמות, ושכדאי לתת לו פורמולה אחרי ההנקה.
בכל פעם שהוא בכה- היה לי ברור שזה מכיוון שהוא רעב (עכשיו, בתור אמא מנוסה, אני כבר יודעת שזה לא תמיד ככה). היה לנו קנקן עם מים רתוחים במטבח, ובאמצע הלילה, תוך כדי שאני שומעת את הבכי והצרחות שלו, הייתי צריכה להתרכז במזיגה של מים, בלשים את הכמות המדוייקת של הפורמולה... פעמים רבות לא הייתי בטוחה ששמתי את הכמות הנכונה. לא סמכתי על עצמי.
חשבתי לעצמי, שאם רק היה לי בקבוק מוכן, כמו הבקבוקונים שהיו בבית החולים- החיים היו הרבה יותר קלים...
כנראה שבחברת אבוט, יצרנית סימילאק, שמעו אותי. אם כי באיחור קל...
לאחרונה השיקה החברה פורמולה בבקבוק מוכן לשימוש! בדיוק כמו הבקבוקים המוכנים שקיבלתי במחלקת היולדות. 

מדובר בבקבוק של Similac advance plus עם הרכב מותאם לפורמולה נוזלית לשימוש מיידי, ללא צורך בהוספת שום רכיב. כל מה שצריך לעשות זה לנער, לחבר את הפטמה הסטרילית המצורפת ו... בתיאבון!
כל אריזה מכילה שמונה בקבוקונים של 59 מ"ל. 

הקטנה שלי אמנם אוכלת הרבה יותר מזה בכל ארוחה, אבל לאחרונה התחלתי לתת לה קצת פירות טחונים ומרק, ומאחר והיא עדיין אוכלת כמות קטנה של מוצקים- הסימילאק המוכן מעולה בתור השלמה. 
אז שאפו לסימילאק על הרעיון, ועכשיו נחכה ונראה אם החברות האחרות יחקו את המהלך הזה...

חל אצלכם במשפחה משבר על רקע רפואי? יש פתרון!

דפנה אונגר נכנסת לבית הקפה שבו קבענו.
שתינו מחייכות. סוף סוף יצאה הפגישה שלנו לפועל אחרי יותר מחודש של התכתבות במייל.
העיסוק של דפנה אונגר אינו עיסוק רגיל. אפשר לומר שהיא המציאה את הגלגל. אני לא מכירה עוד מישהי שעוסקת בזה. דפנה אונגר היא מלווה אישית במשבר רפואי.
 האמת שבחרת במקצוע מאוד מעניין. אני לא מכירה עוד מישהי שעוסקת בתחום הזה.
 אני די המצאתי את התפקיד מתוך צורך. אמנם ישנם אנשים שמלווים חולים במסגרת העבודה שלהם. למשל, עובדות סוציאליות בבתי חולים, מאמני בריאות וכו'. אבל כאן אני משתמשת בכלים שונים. 
 אנשים אשר מתמודדים עם מחלה במשפחה חווים עומס מאוד גדול מבחינת מה אני עושה עם עצמי, איך אני מתפקד. המשפחה חייבת להמשיך לתפקד, והשאלה איך עושים את זה במצב של משבר.
איך הגעת לזה?
מתוך ניסיון אישי. כשבתי הייתה בת 21, נשואה כשנה, התגלה אצלה סרטן בבלוטות הלימפה, לימפומה. זה היה פתאומי. התנפחה לה הבלוטה, היא עשתה בדיקות, והתברר שזה סרטני. היא נכנסה לסדרה של טיפולים כימותרפיים, אשר כללו גם תופעות לוואי. באותה תקופה בעלה למד בישיבת הסדר, אז הם גרו ליד הישיבה באלון מורה, והיא הייתה סטודנטית לעבודה סוציאליות בתחילת שנה ב'. ואז הם עברו לגור לידנו, ברבבה. הם שכרו קרוואן.  במשך תקופה ארוכה היה לה קשה מאוד. היה לה טיפול פעם בשבועיים, אשפוז יום, מהבוקר עד הלילה. הייתה תקופה שהיה סיבוך, והיא הייתה בטיפול נמרץ. זו מחלה של צעירים שבדרך כלל יש לה פרוטוקול מסודר, ורובם מבריאים. זה היה סיפור של כמה חודשים טובים והיא הבריאה. היום יש לה ילדה, והם עברו לגור בגבעת אולגה לאחר שגרו קודם בפרדס חנה במשך שנתיים. 
היא צריכה להיות במעקב?
כן. עכשיו היא במעקב של אחת לחצי שנה. קודם היה מעקב יותר צפוף. 
 אז בעצם שם הבנת את הצורך?
הבנתי את הצורך בליווי גם של החולה וגם של המשפחה. יש המון החלטות, המון מצבים שאנשים מתלבטים בהם. אבל במציאות הזו אין להם זמן להתלבט, ואין להם ראש לחשוב על זה. אני עבדתי אז במשרה מלאה בעבודה מאוד תובענית. הייתי מנהלת באולפנא במעלה לבונה. זה קורע שאת לא יכולה להיות איתה כל הזמן ואת לא יכולה להיות בעבודה כל הזמן. מאחר והיה מדובר  בילדה גדולה, לא היו מגיעים לי ימי מחלה. אבל הם מאוד הלכו לקראתי. אחרי תקופה מסויימת אני רציתי שהם יביאו מחליף. לתקופה מסויימת רציתי להתרכז בה, להתרכז בילדים האחרים, לנוח.
כמה ילדים יש לך?
יש לי שישה ילדים. היא הבכורה. הבן הצעיר אז היה בגן. שתי הבנות, השניה והשלישית, היו בשירות לאומי. הבן התחיל ישיבה תיכונית. כל אחד היה צריך את התמיכה שלי בדיוק באותו זמן שהגדולה חלתה. כל אחד מהילדים היה בשלב של שינויים בחיים. גם במקום הזה יש הרבה מה לכוון הורים. למשל, לעשות סדר עדיפויות,להחליט שמה שלא דחוף ולא הכרחי אפשר לשים בהולד ולהמשיך איתו כשהחיים חוזרים למסלולם.
אז מתי את החלטת על שינוי הכיוון הזה?
תוך כדי המחלה של בתי הרגשתי שהעבודה שלי תובענית מדי. הרגשתי שסגנון העבודה לא מאפשר לי גמישות. ואני רציתי את הגמישות הזו בחיים שלי. כלומר להיות יותר אחראית ללוח הזמנים שלי, שתהיה לי האפשרות להגיד "היום אני לא עובדת", "היום יש לי משהו מאוד חשוב". בעבודה כשכירה ובתפקיד  ניהולי אני לא יכולה לעשות את זה בכלל. אני צריכה תירוץ מאוד רציני בשביל להעדר מהעבודה. גם הסגנון שלי היה כזה שאני לוקחת אקמול או אופטלגין  והולכת לעבודה, כי צריך אותי.. אמנם מאז השתניתי, והיום אני יותר קשובה לעצמי, לצרכים שלי ולגוף שלי. אבל אז לא הייתי במקום הזה. הייתי במקום שהרגשתי שהעבודה באמת חשובה, ואם אני לא נמצאת יש בלאגן. אין מחליף שיכול להכנס במקומי. זו מערכת שעות מסובכת ומסורבלת, שאף אחד אחר לא יודע לתפעל אותה. זה התפקיד שלי. 
אני מבינה את זה. אני גם לא מסוגלת להיות שכירה. 
צריך לדעת שגם אם אני לא במצב קטסטרופלי אני יכולה לא לבוא. לא לחכות לקצה. ככה הייתי. אם אני לוקחת יום חופש אז אני ממש בקצה של הקצה. אז לא. מותר לי גם לא להגיע לקצה. שנה אחרי המחלה של בתי, יצאתי לחל"ת ולמדתי אימון אישי ולמדתי בעוד קורס של בית מדרש להתחדשות, ומאוד התחברתי לכלי של האימון. המשכתי גם אחר כך להיות שם מדריכה כמה שנים, לקחתי קורס המשך, והחלטתי להשתמש בכלים של האימון ובניסיון האישי שלי ולעבוד עם חולים. ראיתי שיש הרבה דברים משותפים, הרבה דילמות חוזרות על עצמן.
מתי זה היה בעצם? לפני כמה זמן התחלת להתעסק בתחום הזה?
עד שהתגבשתי, שהיה לי ניסיון בזה, והגדרתי בצורה ממש את הנישה שלי, את הכיוון שלי, לקח זמן. אני לא מהתחלה הגדרתי את זה כעסק. לקח לי קצת זמן עד שננעלתי על זה. 
את זוכרת את המשפחה הראשונה שיצא לך ללוות?
אני לא יכולה להצביע על רגע מסויים שהיה ממש ההתחלה. זה מסובך לי קצת. גם הליווים הם מאוד שונים. זה יכול להיות ליווי של משפחה שאני מדברת איתם פעמיים. זו יכולה להיות משפחה שאני מלווה אותה למשך חצי שנה או שנה. זה לא משהו מובנה מאוד. 
איפה למדת?
למדתי בקורס של עובדות סוציאליות מאוניברסיטת תל אביב. הן מנחות אותו. הוא שייך לעמותה. המטרה שלהן היא להכשיר אנשים שיעבדו עם חולים. בדרך כלל מי שלוקח את הקורס הזה הן עובדות סוציאליות, שממילא עובדות בבית חולים או מאמני בריאות שרוצים להרחיב את התחומים שלהם.  הכלים שקיבלתי בקורס מתאימים בדיוק למה שאני עושה. קיבלתי כלים מאוד מסודרים לעל מה צריך לעבוד עם משפחה. שוב זה מאוד משתנה, כי יכולה להיות פגישה חד פעמית עם משפחה ויכול להיות ליווי ארוך טווח. יש משפחות שהעזרה להן היא מאוד אינטנסיבית. כולל בהודעות, כולל בטלפונים ולדבר עם העובדת הסוציאלית שלהם ועם רכזת הקהילה במקום שבו הם גרים ועם בתי הספר של הילדים, ויש כאלה שצריכים טיפים ורעיונות, שתקועים בנקודה מסויימת .
איך מגיעים אלייך?
אחד מעביר לשני. אנשים ששומעים עלי מעבירים לפעמים, אבל בעיקר מי שמעביר הלאה זה אנשים שנעזרו בי או אנשים שיש להם היכרות איתי ומכירים מישהו שצריך.
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
כל משפחה היא משהו אחר. אני אוהבת לדייק את הצורך של המשפחה. מצד אחד יש לי הרבה ידע, ומצד שני- לכל משפחה יש אופי אחר וסגנון אחר .
את נפגשת גם עם משפחות שבהן נפטר מישהו?
משפחה שליוויתי, אם החולה נפטר, אם יש צורך, אני ממשיכה איתם . מראש זה לא התחום שלי. לא פונות אלי משפחות אחרי שמישהו נפטר.
יש לך דוגמא שתוכלי לתת לי מאחת המשפחות שליווית?
מאוד חשובה לי צנעת הפרט. אני חוששת  שמישהו יזהה את עצמו בדוגמא. אני לא מרגישה עם זה בנוח. מצד אחד, אנשים רוצים לשמוע דוגמאות בשביל הפיקנטריה או כדי לראות איפה להתחבר ואיפה לעזור, אבל מצד שני זה נושא כל כך רגיש... 
המשפחות שומרות איתך על קשר אחר כך ?
יש משפחות שכן. יש כאלה שלא. 
איפה את מטפלת?
יש לי קליניקה בבית ברבבה וגם בתל אביב ליד איכילוב. אני גם מגיעה הביתה או יושבת בבית קפה. אני ממש גמישה. זה צורך של מה שאני עושה. 

אז כמובן שאני מאחלת לכם הרבה בריאות, אבל במידה ומישהו חלה במשפחה- תנו לעצמכם מתנה וקבעו פגישה עם דפנה אונגר.


לפרטים נוספים-
דפנה אונגר 0523405922

והפעם: רשומה אישית+בקשה

בדרך כלל אני לא כותבת רשומות כל כך אישיות, בטח לא כשזה נוגע למשפחתי, אבל הפעם זו מטרה חשובה...
אני רוצה לספר לכם על ספר מעניין וחשוב שעומד לצאת בקרוב, אבל כדי שתבינו מה הקשר שלי לספר, או יותר נכון מה הקשר של בעלי, נחזור 22 שנה אחורה...
עד גיל 13- לבעלי הייתה משפחה "נורמלית". הוא היה האח האמצעי במשפחה, עם אחות גדולה, אחות קטנה ושני הורים עליזים וצעירים:)
אבל אז... כחודש לאחר חגיגות בר המצווה אמו נפטרה ממחלת הסרטן, ואביו נשאר אלמן עם שלושה ילדים.
שלוש שנים לפני שנפטרה אמו של בעלי- במקום אחר בארץ, כמה ימים לפני פסח גבר צעיר, בן 29, אב לשלושה ילדים, היה בדרך לביתו עם הקניות לחג. בדרך ירו בו מחבלים רק בשל היותו יהודי והרגו אותו. אשתו נותרה אלמנה עם שלושה ילדים- בת ושני בנים קטנים.
כעבור זמן מה- נפגשו אביו של בעלי ואותה האשה, התאהבו והתחתנו.
משפחה חדשה הוקמה בישראל- שני אלמנים עם שישה ילדים.
 בהתחלה היו קשיים, מכיוון שאיחוד של שתי משפחות הוא לא תמיד קל. אבל בסופו של דבר, בזכות ים של אהבה מההורים, נוצרה משפחה מדהימה. הילדים קיבלו אחד את השני בתור אחים, ואת ההורים בתור הורים. פתאום כבר לא הייתה הפרדה. כולם קראו לאבא "אבא" ולאמא "אמא". סיפור הצלחה:)
אבל משהו היה חסר. משהו שבאמת יאחד את המשפחה הזו. ואז הזוג ה"צעיר" הביא לעולם שני ילדים קטנים וחמודים שבאמת איחדו את כל המשפחה סביבם.
לשני ההורים היו כבר שמונה ילדים! כמות לא קטנה לכל הדעות. או ש... לא?
עוד לפני איחוד המשפחות נוספה גם בת מאומצת. ליתר דיוק- הבת אימצה את המשפחה. אבל זה כבר סיפור לרשומה נוספת:)
וכך הם חיו באושר ועושר- שני הורים (+ שניים בלב), שמונה וחצי ילדים וגם כלבה שהצטרפה...
יש עוד תפנית בעלילה, אבל זה כבר שייך לסיפור אחר.
לאור נסיונה, החליטה חמותי (אמנם חמות חורגת, אבל היא חמותי לכל דבר) לכתוב ספר ילדים על שתי משפחות שהתאחדו למשפחה אחת. הספר מטפל בהתמודדות של ילדים עם אובדן הורה וכיצד ניתן להמשיך את החיים לאחר מכן.

הספר נוצר מתוך נסיונה האישי כאם ששכלה את בן זוגה וכמטפלת מקצועית בילדים נפגעי טראומה.
חמותי, מיקי מילר, החליטה לפרסם את הספר באתר הדסטארט.
אשמח מאוד אם תוכלו להקדיש מספר דקות ולהכנס לקישור.
נודה לכם על כל תמיכה שהיא!
http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=18928







השעה 9.30 בבוקר. יאללה, יוצאים למסיבה?

מי אמר שמסיבה צריכה  להתקיים רק בלילה?
ענבל אבוטבול, מאמנת עסקית, חיפשה דרך לבדל את עצמה ולעשות זאת בכיף.
מאחר והיא יכולה לעבוד רק בבוקר, היא פיתחה קונספט מנצח- מסיבות בוקר לאימון אמהות עצמאיות.
התארחתי במסיבת בוקר הנקראת "אחת מהשבט".
מטרת המסיבה היא ללמד את הנשים איך "לתדלק" את עצמן במוטיבציה תוך שימוש בכל החושים.
נפגשנו בבוקר, קבוצה של 5 נשים עצמאיות, בביתה של ענבל.
כבר כשהגענו הבנתי שענבל מנסה לגרות את חוש הטעם שלנו. חיכו לנו קפה, תה, בורקסים מלוחים ומתוקים ושוקולדים.
לאחר מכן ישבנו ליד השולחן, וענבל סיפרה לנו, שאנחנו נכין סבונים ומלחים ממותגים לעסק, אשר יכולים לשמש גם ככרטיס ביקור מקורי (וכאן בא לידי ביטוי הגירוי של חוש הריח)
ענבל פיזרה על השולחן תמציות ריח שונות וגם צבעים.
כל אחת בחרה ריח וצבע אשר מתאימים לעסק שלה וגם תבניות לסבונים, ואז סיפרה קצת על העסק ולמה היא בחרה בריח ובצבע האלו.

למי מכם שלא יודע- בנוסף לבלוג, אני מנהלת עסק של תיאטרון להצגות ילדים.
 בחרתי ריח ורדים וצבע סגול. התבניות שבחרתי היו בצורות של פרפרים וחיפושיות.
ענבל לימדה אותנו איך מכינים סבון. זה היה פשוט יותר ממה שדמיינתי, וגם מהנה יותר ממה שדמיינתי:)
יצקנו את הסבון לתבניות יחד עם הצבע והריח שבחרנו, וחיכינו שהוא יתגבש.

בינתיים הכנו דברים נוספים:
שקית עם מלח ריחני לרכב, מבחנה עם מלח ריחני למבער ופילינג גוף.

אחרי החלק הזה עברנו הלאה להרצאה מרתקת של ענבל על "האונה הנשית הסודית" העוסקת באיך ובשביל מה להיות ביצירה מעוררת חושים.

באמצע ההרצאה ענבל נתנה לנו דפים, ותוך כדי שהיא עוררה לנו את חוש השמיעה (על ידי השמעת מוזיקה) התבקשנו לכתוב "מה בא לי" מבחינת העסק: כמה בא לי להרוויח, מה בא לי שהעבודה שלי תאפשר וכו'. 
נתנו לענבל את הפתקים, והיא הבטיחה שהיא תשלח לנו אותם בדואר בראש השנה.
ענבל המשיכה ודיברה על עליות ונפילות בעסק, שבאות לידי ביטוי בעיקר בתקופות חגים, על יצירתיות של נשים ועל הקשר להורמונים! מסתבר שמאחר ואנחנו מאוד הורמונליות- ישנם ימים בחודש שבהם מומלץ יותר לסגור עסקאות, וישנם ימים שבהם מומלץ להוריד הילוך.
בסוף ההרצאה ארזנו את הערכות שיצרנו וגם הענקנו מתנה לאחת המשתתפות מתוך מגוון הסבונים.
במסיבות הבוקר של ענבל השתתפו עד היום כבר כמעט 100 נשים!
בנוסף למסיבות הבוקר, עורכת ענבל גם קבוצות עבודה ששם היא מלמדת איך סוגרים עסקאות, פגישות אישיות לפיתוח ההשראה והיצירתיות, הרצאות וקורסים.
לפרטים: 
ענבל- 054-6877776

יום שני, 16 במאי 2016

אז מה עשינו ביום העצמאות?

כידוע ביום העצמאות ישנה מצווה אחת חשובה שאסור לוותר עליה- מצוות הנפנוף.
השמיים מתמלאים בעשן המנגלים, והקיבה מתמלאת בבשר ועוד בשר כאילו חול המועד פסח לא היה לפני דקה...
לרגל החג גם אנחנו יצאנו לנפנף, והפעם עם מוצרי שופרסל המצויינים.
הפעם ניסינו,בין השאר, קבב בקר עם כבש, שהיה מצויין.

בהחלט לא חייבים לחכות ליום העצמאות כדי לאכול אותו. אפשר בקלות להכין אותו גם בבית.
לקבב צירפתי פיתה עם חומוס, מטבוחה וחציל בטחינה. כולם של המותג שופרסל. 

את הסלטים כבר ניסיתי בעבר, והם כולם מצויינים. טעימים מאוד, ועולים פחות מהמתחרים...
על החציל בטחינה קיבלתי מחמאות רבות. קצת הרגשתי לא נעים כשנאלצתי להודות שהוא קנוי:)
אז שיהיה חג שמח וטעים!