שמעו סיפור...
בעלי מאוד מאוד בעייתי באוכל.
תנו לו עוף ואורז, והוא מסודר. כשמנסים להתחכם, ולהכין כל מיני דברים מיוחדים- הוא אפילו לא נוגע בזה.
אז איך אני, חובבת הבישול, מסתדרת עם מישהו כזה?
זה נושא לפוסט אחר.
העניין הוא, שלפני שהוא ואני התחלנו לצאת- הייתה לו חברה חמודה, חכמה, יפה ו... טבעונית.
לא רק שהיא הייתה טבעונית. כל המשפחה שלה הייתה טבעונית, וכך יצא שבכל פעם שבעלי היה מגיע אליהם לארוחה- הוא היה דופק חומוס ופיתה בחומוסיה ליד, ומגיע אליהם שבע, בתקווה שהם לא ישימו לב שהוא לא אוכל כלום.
יום אחד בעלי זרק מילה לחברה שלו על זה שהוא אוהב תירס. מאחר ואין יותר מדי מאכלים שהוא אוהב- החברה סיפרה לאמא שלה, ויום למחרת, כשהוא שוב בא להתארח- האמא הכינה ארוחה על טהרת התירס- מרק תירס, לביבות תירס, אורז עם תירס, פשטידת תירס... מה לא.
רק שהאמא לא הבינה, שזה שהוא אוהב תירס- זה אומר שהוא אוהב אותו רק בצורתו הרגילה, ולא כתוספת לכל מיני מאכלים.
בקיצור- שוב הוא ניסה שלא ישימו לב שהוא לא נוגע באוכל. לפחות הכלב, שהסתובב מתחת לשולחן, נהנה.
ולמה אני מספרת את כל זה?
השבוע נזכרתי בסיפור, כשקיבלתי את התירס החדש - תירס סופר סוויט!
מסתבר שגם בתחום התירס יש מה לחדש, והזן החדש של התירס הוא מתוק יותר מהרגיל, ממש כאילו פיזרו עליו סוכר, רק שהמתיקות הזו טבעית לחלוטין!
את התירס ניתן לרכוש קפוא ומחולק לקלחונים, שזה מצויין כשמגישים לילדים קטנים.
החלטתי ללכת הפעם על המתכון שרשום על האריזה, והכנתי קלחונים בנייר כסף.
על כל קלחון תירס פיזרתי מלח, והוספתי קוביית חמאה.
עטפתי בנייר כסף, והכנסתי לתנור.
התוצאה: ללקק את האצבעות.
אפילו הקטנה בת השנה ו-3 חודשים התענגה ורצתה עוד.
אחלה פתרון לארוחת ערב או לנשנוש.
בתאבון!
נראה לי שיש לי קשר כלשהו לסיפור
השבמחקאני לא יודעת למה אתה חושב ככה
מחק