ברש, סרטה של מיכל ויניק, הוא סרט נעורים, אבל בניגוד לסרטי נעורים אחרים, סיפור האהבה שבו הוא לא בין נער לנערה אלא בין נערה לנערה, ובנוסף הוא מראה את הצד היותר אפל של ההתבגרות. הסרט מספר על נעמה ברש (מכאן נובע שמו של הסרט), נערה בת 17, שלומדת בתיכון, ומסתובבת יחד עם עוד שתי חברות. נעמה וחברותיה עסוקות בעיקר בעישון סמים מסוגים שונים, סימוס בטלפון ונסיונות לעורר את השגרה המשעממת בה הן חיות.
יום אחד מגיעה תלמידה חדשה לבית הספר, דנה הרשקו, אשר מתחברת לנעמה, וחושפת בפניה עולם חדש של מסיבות וסמים קשים יותר מהסמים אליהם הורגלה נעמה.
נעמה מתאהבת בדנה, ודרכה מגלה שהיא יכולה להמשך גם לבנות.
כל זה קורה בזמן שאחותה החיילת של נעמה נעדרת, וההורים, יחד עם נעמה ואחיה, מנסים למצוא אותה.
אהבתי את הבריחה מהקלישאות, ואת כך שהסרט עוסק בנושא שלרוב לא מדברים עליו בקולנוע הישראלי.
עם זאת, הסרט הוא סרטה הראשון באורך מלא של מיכל ויניק, וזה לגמרי מורגש.
הגרעין של סיפור העלילה מצויין, אך בכל פעם שנראה שהולכת להיות איזושהי תפנית מעניינת ומרגשת בסרט- היא לא מתממשת.
כשצפיתי בסרט לא יכולתי שלא להרגיש הרגשת פספוס. הסיפורים בסרט לא תמיד מתפתחים, ונשארים שטוחים.
למרות זאת הסרט מהנה. דביר בנדק, אשר מגלם את דמות האב, עושה עבודה נפלאה.
גם השחקניות הצעירות המשתתפות בסרט עושות עבודה טובה.
ומעל לכל- אני בעד סרטים ישראליים, כך שגם אם הסרט לא מושלם- אני ממליצה לצפות, ולו רק כדי לעודד את היצירה הישראלית.
צפייה נעימה!
העיקר שאת בעלך השארת בבית לשמור על הילדים...
השבמחקצביקה שלי, מישהו צריך לשמור על הילדים:) בפעם הבאה אקח אותך
מחקביקורת מעניינת מאוד. תמיד נהנה לקרוא
השבמחקנכון. מדובר על אחת הבלוגריות היותר מקצועיות שפגשתי :)
מחקתודה קובי!
מחקמה עם "תודה צביקה!" ?!
מחק