לגלות את שדרות

בכל פעם אני מופתעת מחדש, שלמרות שארצנו כל כך קטנה, אני מגלה עוד ועוד מקומות חדשים עם פוטנציאל תיירותי לא ממומש.

העיר שדרות, שסבלה בעבר מדימוי של "עיר מלחמה" השתדרגה בצורה ניכרת בשנים האחרונות (תודות לראש העיר הנפלא שלה), ויש לה המון מה להציע. 

רגע לפני שהעיר הופכת לפנינה תיירותית של ממש, קפצתי לשם במסגרת סיור עיתונאים ובלוגרים, כדי לראות מה יש להציע עכשיו ולשמוע על התוכניות העתידיות (שרבות הן!).

ההגעה אל העיר, דרך אגב, קלה ופשוטה, וגם ממש לא רחוקה, הודות לתחנת הרכבת, שמאפשרת להגיע בנוחות ובמהירות אל העיר.

הגענו בשעת בוקר היישר אל בית הקפה קפה גותה, אשר שוכן במבנה הסינמטק. 

גילינו בית קפה חברתי, אשר מייצר, לצד קפה, ארוחות בוקר ומאפים טעימים, מרחב תעסוקתי עבור אנשים עם מוגבלויות ובני נוער במצבי סיכון.
הקפה מופעל על ידי עמותת גוונים, עמותה שקיימת בפריסה ארצית, ומספקת לאנשים עם מוגבלויות פתרונות, הזדמנויות ואפשרויות המותאמים למגוון הצרכים ואתגרי החיים.
בני מרקוביץ', תושב שדרות, אשר מרכז את תחום הילדים, הנוער והצעירים בעמותה, סיפר לנו על כך שאחת המטרות של העמותה היא לתת הכשרה תעסוקתית לנוער עם צרכים מיוחדים כמו גם לנוער בסיכון, ולכן הם עובדים יחד בבית הקפה.

אחרי שנהננו מקפה ומעוגיות טעימות, קפץ לבקר אותנו ראש העיר אלון דוידי, שסיפר לנו על כך שבקרוב יפתח בית קפה נוסף, שיופעל על ידי נפגעי פעולות איבה. 
 הוא הוסיף וסיפר, שלפני שנה הוחלט לקדם את תחום התיירות בשדרות. התוכניות הן להקים שדרת מייסדים, היכל תרבות, פארק במרכז העיר ובו גן חיות פתוח, מרכז אתני לתרבות מזרחית, מרכז מדעים לילדים ועוד ועוד.
לפרטים נוספים על קפה גותה לחצו פה. 

כשיצאנו מבית הקפה היישר אל הסינמטק, פגשנו את בני כהן, מנהל הסינמטק, שסיפר לנו על כך שהסינמטק פועל יום-יום ומקרין סרטי איכות. הוא נחשב לבית לאמנות הקולנוע. בין השאר, הוא מארח תלמידי בתי ספר ל"יום קולנוע", אשר כולל הקרנת סרט ופגישה עם הבמאי, מפגשי שירה, ציור ועוד. 

בחודש יוני יתקיים פסטיבל קולנוע דרום ה17. 
בחודש יולי יארח הסינמטק את פסטיבל בלוז ובירה בשדרות- פסטיבל המוזיקה הנגיש הראשון בישראל.
כדי לראות מה עוד מציע הסינמטק לחצו פה. 

ממתחם הסינמטק המשכנו הלאה לעבר מועדון של הקהילה האתיופית, מועדון עצמאות, שבו פגשנו נשים ילידות אתיופיה, שגרות בשדרות, ומנסות לשמר חלק מהתרבות האתיופית על ידי רקמה. 

הרעיון המקורי היה להקים עסק חברתי, שיאפשר לנשים להתפרנס מאמנות הרקמה שלהן, וגם לחשוף את היופי של הרקמה המסורתית. בעסק, שנקרא בפשטות "רוקמות", פעילות כ16 רוקמות ושתי קולעות סלים.

הנשים הפעילות בקבוצה מוכרות את היצירות שלהן (הכוללות סלים, בתי מזוזה, תמונות ועוד) בירידים או דרך הפייסבוק: https://www.facebook.com/rokmot/

כדי לחוות עוד קצת ממה שיש לעיר שדרות להציע, ערכנו סיור היסטורי גיאוגרפי עם ד"ר אהרון (אהרל'ה) כהן. 
התחלנו את הסיור באנדרטה לזכר חללי שדרות, אשר הוקמה בתקופה שבה עמיר פרץ היה ראש עיריית שדרות, ומאז כל טקסי יום הזיכרון מתנהלים שם. על האנדרטה רשומים שמות החללים בני שדרות, שנפלו משנות ה50' ועד ימינו.

ליד האנדרטה הייתה בעבר מעברה, שבה שיכנו את העולים החדשים שהגיעו למקום. רוב העולים במעברה הגיעו מאירן, כורדיסטן, לוב, טריפולי, טוניס ומרוקו. בשנת 1955 נבנתה מעברה נוספת, ומכאן ואילך התחילה העיר שדרות להתקיים. 
עברנו ליד הבריכה העירונית, שנבנתה בתחילת שנות ה60', ונחשבה לאחת היפות בארץ.
משם המשכנו לצעוד ברחובות, ושמענו עוד פרטים מרתקים על ההיסטוריה של העיר.

כשהגיעה שעת צהריים, ובדיוק כשהבטן התחילה לקרקר, הלכנו לאכול. התפצלנו בין שתי מסעדות- " מיטל-מטבח בריא" ומסעדת "פסטה וזהו".
אני ישבתי במסעדת פסטה וזהו, ושם זכיתי לאכול מנות טעימות ביותר.

התחלנו את הארוחה עם סלטים:

אחר כך זכינו לאכול פשטידות טובות:

וכמובן, גולת הכותרת- הפסטות:
פסטה אליו אוליו בנגיעות פסטו (שמן זית, שום ופטרוזיליה טריה, בתוספת פטריות שמפיניון טריות, בצל סגול, בצל מקורמל ופסטו):

רגנטוני מלנזלה (רוטב עגבניות, חציל קלוי, שום, גבינת בייבי מוצרלה ופטרוזיליה טריה):

ופסטה סופית וזהו (רוטב שמנת, פטריות פורטבלו, בצל ירוק, עגבניות שרי, ערמונים וגבינת רוקפור):

את המסעדה "פסטה וזהו" פתחו זוג סטודנטים, שלמדו במכללת ספיר, והחליטו להשאר בשדרות ולפתוח מסעדה, שבה מגישים פסטה טריה שנעשית במקום.

כל התפריט מתבשל במסעדה עצמה, והכל טרי טרי!
לפרטים נוספים: https://www.facebook.com/Pastavezeo/

שבעים ומדושנים, המשכנו את הסיור שלנו. עלינו לגג ישיבת ההסדר "זכור לאברהם" כדי להגיע לתצפית מקסימה על כל האזור, ומשם ראינו את המקומות שבהם יבנו בקרוב בית הארחה עם 60 חדרים ופארק גדול, שבאמצעו יהיה אגם עם סירות.

ירדנו משם, חזרנו לאוטובוס, ונסענו ל"כפר איילים", כפר הסטודנטים, אשר במתחם שלו פועל "המרכז לטיפול בעזרת בעלי חיים- חוסן שדרות". 

אל המרכז מגיעים ילדים, בני נוער ומבוגרים, ומתקיים בו טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים על ידי מטפלים מנוסים ומקצועיים, מומחים בטראומה על רקע בטחוני. שמענו על התוכנית העתידית של המרכז לבנות פינת חי פתוחה עם מגוון גדול של בעלי חיים.
לפרטים נוספים: https://www.facebook.com/SderotHosen/

המרכז ממוקם בתוך כפר איילים, כפר סטודנטים, שבנוי ממכולות, ובו גרים סטודנטים, אשר תורמים לקהילה, ומתנדבים קרוב ל300 שעות בכל שנה אקדמית. 

הכפר מדמה קהילה, וכיום מתגוררים בו כ70 סטודנטים.

משם המשכנו לגבעת קובי, שזהו שמה הלא-רשמי, ונקראת על שמו של קובי, קצין הביטחון של שדרות. 

מראש הגבעה יכולנו לראות, ללא משקפת, את הבניינים ואת המפקדה של חמאס.

 פתאום הבנו כמה עזה קרובה. הגבעה הולכת לשנות את שמה בקרוב ל"גבעת הגיבורים", ויוקם בה מצפה אינטראקטיבי לזכר כל מי שהקריב את נפשו כדי לחיות פה. בנוסף, יהיה שם חדר אח"מים, כדי שמי שיבוא יוכל להרגיש את המציאות של "צבע אדום" וגם חדר בריחה, שאמור לדמות נפילת רקטות בצורה "חווייתית".

עזבנו את גבעת קובי בדרכנו לתחנה האחרונה ביום עמוס זה- "מרכז אדמה", מרכז תנועתי שהקימו ניר בן גל וליאת דרור, שקיים כבר כשלושה חודשים.

 לפני כן, המרכז היה במצפה רמון. ניר סיפר לנו על הבניין שקיבלנו מראש העיר, מכיוון שהיה חשוב לו לפתח את התרבות בשדרות. המקום מטפח אמנים ואמניות מקומיים ,ומאפשר כיווני יצירה חדשים ויצירה אותנטית ברמה אמנותית גבוהה. במקום מתקיימים מופעים מדי שבוע. כדאי לעקוב אחר התוכניה.
לפרטים נוספים:https://adama.org.il/he/

סיימנו את הסיור בשדרות עם חשק לעוד, וראינו איך במרחק של 45 דקות מתל אביב קיימת עיר שוקקת חיים, שאני סקרנית לראות לאן היא תתפתח בעוד כמה שנים...
לקבלת מידע נוסף על מה שיש לעשות בשדרות- הכנסו לאתר העירייה: http://www.e-sderot.org.il/