מתכוננים לפסח ולקיץ עם Kiwi

פסח מתקרב, וזה בדיוק הזמן להתחדש בבגדים לנו וגם לילדים.

לעצמי עוד לא קניתי כלום, אבל לילדים זה קל- הולכים לKiwi כמובן.

מותג אופנת הילדים Kiwi הפך בשנים האחרונות להיות המותג החביב עלי בזכות הבגדים היפהפיים והמחירים הנוחים.

טווח המידות לרוב נע בין ניו בורן למידה 16, כך שאני יכולה להכנס לחנות, ולמצוא בגדים לכל הילדים שלי.

מה חדש בקולקציית אביב קיץ 2018?

בקיווי, כרגיל, לוקחים טרנדים בולטים בעולם, ומתרגמים אותם לאופנת הילדים.

השנה בחרו להתמקד בשלושה טרנדים עיקריים, שלהם קראו: Slow, Tonic ו- Tropicana.

Slow: בקולקצייה הזו ישנה השראה מעולם החלל עם אלמנטים של קווים נקיים מאופיינים בפשטות.

לבנים יש דפוסים גיאומטריים, שחור- לבן, ג'ינס עם שטיפות, חולצות טי חתוכות, חולצות מכופתרות לחגים ופרטים אלגנטיים. הצבעים השולטים הם שחור- לבן, אפור בהיר, תכלת וירוק ניאון. לבנות יש צבעי שחור, לבן, כסף וורוד. החומרים הם דמוי עור כסוף, בדים מנצנצים, הדפסי מטאל, פאטצ'ים, פייטים מתחלפים, נוצצים, יהלומים וניטים. יש גם שמלות שיפון, פליסה, טול ותחרה. 

Tonic: קולקצייה כיפית וצבעונית ששואבת השראה מאופנת הרחוב ומתרבות הפופ. לבנים ישנם פריטים בצעי כחול, שחור- לבן, אדום, כחול וטורקיז. בקולקציה אפשר למצוא חולצות א-סימטריות, חולצות שטופות וג'ינסים עם קרעים. לבנות יש צבעי גלידה ושימוש בבדי משבצות, תחרות, ג'ינסים בשטיפות, דפוסים ואפליקציות של גלידות, לבבות ופרפרים בשילוב פונפונים.

Tropicana: קולקציה טרופית בהשראת הוואנה, ג'ונגל, ים וחופש. לבנים יש דפוסים טרופיים וימיים בצעי כחול וטורקיז, ג'ינסים, מכנסי ברמודה לבנים וצהובים וחולצות עם דפוסים טרופיים. לבנות צבעים טרופיים, דפוסי פרחים, פירות וציפורים.

חוץ מהטרנדים הבולטים הללו, ישנה קולקציית ניו בורן לבנים ולבנות, שבה ישנם בגדי בייסיק כמו גם בגדים מעוצבים וקולקציית נעליים מטריפה עם נעלי בלרינה, סניקרס וסנדלים.

מה קניתי?

נעליים לגדול:

שמלה עם לב פאייטים מנצנץ לאמצעית:

שמלה צהובה מתוקה לקטנה:

וגם חליפה אחת לגן:

עם כל כך הרבה פריטים אופנתיים- אין מצב שתצאו בידיים ריקות.

רק חבל שאין להם בגדים גם למבוגרים...

לרשימת הסניפים של מותג אופנת הילדים Kiwi הכנסו לפה:

http://kiwi-kids.co.il/

לגלות את שדרות

בכל פעם אני מופתעת מחדש, שלמרות שארצנו כל כך קטנה, אני מגלה עוד ועוד מקומות חדשים עם פוטנציאל תיירותי לא ממומש.

העיר שדרות, שסבלה בעבר מדימוי של "עיר מלחמה" השתדרגה בצורה ניכרת בשנים האחרונות (תודות לראש העיר הנפלא שלה), ויש לה המון מה להציע. 

רגע לפני שהעיר הופכת לפנינה תיירותית של ממש, קפצתי לשם במסגרת סיור עיתונאים ובלוגרים, כדי לראות מה יש להציע עכשיו ולשמוע על התוכניות העתידיות (שרבות הן!).

ההגעה אל העיר, דרך אגב, קלה ופשוטה, וגם ממש לא רחוקה, הודות לתחנת הרכבת, שמאפשרת להגיע בנוחות ובמהירות אל העיר.

הגענו בשעת בוקר היישר אל בית הקפה קפה גותה, אשר שוכן במבנה הסינמטק. 

גילינו בית קפה חברתי, אשר מייצר, לצד קפה, ארוחות בוקר ומאפים טעימים, מרחב תעסוקתי עבור אנשים עם מוגבלויות ובני נוער במצבי סיכון.
הקפה מופעל על ידי עמותת גוונים, עמותה שקיימת בפריסה ארצית, ומספקת לאנשים עם מוגבלויות פתרונות, הזדמנויות ואפשרויות המותאמים למגוון הצרכים ואתגרי החיים.
בני מרקוביץ', תושב שדרות, אשר מרכז את תחום הילדים, הנוער והצעירים בעמותה, סיפר לנו על כך שאחת המטרות של העמותה היא לתת הכשרה תעסוקתית לנוער עם צרכים מיוחדים כמו גם לנוער בסיכון, ולכן הם עובדים יחד בבית הקפה.

אחרי שנהננו מקפה ומעוגיות טעימות, קפץ לבקר אותנו ראש העיר אלון דוידי, שסיפר לנו על כך שבקרוב יפתח בית קפה נוסף, שיופעל על ידי נפגעי פעולות איבה. 
 הוא הוסיף וסיפר, שלפני שנה הוחלט לקדם את תחום התיירות בשדרות. התוכניות הן להקים שדרת מייסדים, היכל תרבות, פארק במרכז העיר ובו גן חיות פתוח, מרכז אתני לתרבות מזרחית, מרכז מדעים לילדים ועוד ועוד.
לפרטים נוספים על קפה גותה לחצו פה. 

כשיצאנו מבית הקפה היישר אל הסינמטק, פגשנו את בני כהן, מנהל הסינמטק, שסיפר לנו על כך שהסינמטק פועל יום-יום ומקרין סרטי איכות. הוא נחשב לבית לאמנות הקולנוע. בין השאר, הוא מארח תלמידי בתי ספר ל"יום קולנוע", אשר כולל הקרנת סרט ופגישה עם הבמאי, מפגשי שירה, ציור ועוד. 

בחודש יוני יתקיים פסטיבל קולנוע דרום ה17. 
בחודש יולי יארח הסינמטק את פסטיבל בלוז ובירה בשדרות- פסטיבל המוזיקה הנגיש הראשון בישראל.
כדי לראות מה עוד מציע הסינמטק לחצו פה. 

ממתחם הסינמטק המשכנו הלאה לעבר מועדון של הקהילה האתיופית, מועדון עצמאות, שבו פגשנו נשים ילידות אתיופיה, שגרות בשדרות, ומנסות לשמר חלק מהתרבות האתיופית על ידי רקמה. 

הרעיון המקורי היה להקים עסק חברתי, שיאפשר לנשים להתפרנס מאמנות הרקמה שלהן, וגם לחשוף את היופי של הרקמה המסורתית. בעסק, שנקרא בפשטות "רוקמות", פעילות כ16 רוקמות ושתי קולעות סלים.

הנשים הפעילות בקבוצה מוכרות את היצירות שלהן (הכוללות סלים, בתי מזוזה, תמונות ועוד) בירידים או דרך הפייסבוק: https://www.facebook.com/rokmot/

כדי לחוות עוד קצת ממה שיש לעיר שדרות להציע, ערכנו סיור היסטורי גיאוגרפי עם ד"ר אהרון (אהרל'ה) כהן. 
התחלנו את הסיור באנדרטה לזכר חללי שדרות, אשר הוקמה בתקופה שבה עמיר פרץ היה ראש עיריית שדרות, ומאז כל טקסי יום הזיכרון מתנהלים שם. על האנדרטה רשומים שמות החללים בני שדרות, שנפלו משנות ה50' ועד ימינו.

ליד האנדרטה הייתה בעבר מעברה, שבה שיכנו את העולים החדשים שהגיעו למקום. רוב העולים במעברה הגיעו מאירן, כורדיסטן, לוב, טריפולי, טוניס ומרוקו. בשנת 1955 נבנתה מעברה נוספת, ומכאן ואילך התחילה העיר שדרות להתקיים. 
עברנו ליד הבריכה העירונית, שנבנתה בתחילת שנות ה60', ונחשבה לאחת היפות בארץ.
משם המשכנו לצעוד ברחובות, ושמענו עוד פרטים מרתקים על ההיסטוריה של העיר.

כשהגיעה שעת צהריים, ובדיוק כשהבטן התחילה לקרקר, הלכנו לאכול. התפצלנו בין שתי מסעדות- " מיטל-מטבח בריא" ומסעדת "פסטה וזהו".
אני ישבתי במסעדת פסטה וזהו, ושם זכיתי לאכול מנות טעימות ביותר.

התחלנו את הארוחה עם סלטים:

אחר כך זכינו לאכול פשטידות טובות:

וכמובן, גולת הכותרת- הפסטות:
פסטה אליו אוליו בנגיעות פסטו (שמן זית, שום ופטרוזיליה טריה, בתוספת פטריות שמפיניון טריות, בצל סגול, בצל מקורמל ופסטו):

רגנטוני מלנזלה (רוטב עגבניות, חציל קלוי, שום, גבינת בייבי מוצרלה ופטרוזיליה טריה):

ופסטה סופית וזהו (רוטב שמנת, פטריות פורטבלו, בצל ירוק, עגבניות שרי, ערמונים וגבינת רוקפור):

את המסעדה "פסטה וזהו" פתחו זוג סטודנטים, שלמדו במכללת ספיר, והחליטו להשאר בשדרות ולפתוח מסעדה, שבה מגישים פסטה טריה שנעשית במקום.

כל התפריט מתבשל במסעדה עצמה, והכל טרי טרי!
לפרטים נוספים: https://www.facebook.com/Pastavezeo/

שבעים ומדושנים, המשכנו את הסיור שלנו. עלינו לגג ישיבת ההסדר "זכור לאברהם" כדי להגיע לתצפית מקסימה על כל האזור, ומשם ראינו את המקומות שבהם יבנו בקרוב בית הארחה עם 60 חדרים ופארק גדול, שבאמצעו יהיה אגם עם סירות.

ירדנו משם, חזרנו לאוטובוס, ונסענו ל"כפר איילים", כפר הסטודנטים, אשר במתחם שלו פועל "המרכז לטיפול בעזרת בעלי חיים- חוסן שדרות". 

אל המרכז מגיעים ילדים, בני נוער ומבוגרים, ומתקיים בו טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים על ידי מטפלים מנוסים ומקצועיים, מומחים בטראומה על רקע בטחוני. שמענו על התוכנית העתידית של המרכז לבנות פינת חי פתוחה עם מגוון גדול של בעלי חיים.
לפרטים נוספים: https://www.facebook.com/SderotHosen/

המרכז ממוקם בתוך כפר איילים, כפר סטודנטים, שבנוי ממכולות, ובו גרים סטודנטים, אשר תורמים לקהילה, ומתנדבים קרוב ל300 שעות בכל שנה אקדמית. 

הכפר מדמה קהילה, וכיום מתגוררים בו כ70 סטודנטים.

משם המשכנו לגבעת קובי, שזהו שמה הלא-רשמי, ונקראת על שמו של קובי, קצין הביטחון של שדרות. 

מראש הגבעה יכולנו לראות, ללא משקפת, את הבניינים ואת המפקדה של חמאס.

 פתאום הבנו כמה עזה קרובה. הגבעה הולכת לשנות את שמה בקרוב ל"גבעת הגיבורים", ויוקם בה מצפה אינטראקטיבי לזכר כל מי שהקריב את נפשו כדי לחיות פה. בנוסף, יהיה שם חדר אח"מים, כדי שמי שיבוא יוכל להרגיש את המציאות של "צבע אדום" וגם חדר בריחה, שאמור לדמות נפילת רקטות בצורה "חווייתית".

עזבנו את גבעת קובי בדרכנו לתחנה האחרונה ביום עמוס זה- "מרכז אדמה", מרכז תנועתי שהקימו ניר בן גל וליאת דרור, שקיים כבר כשלושה חודשים.

 לפני כן, המרכז היה במצפה רמון. ניר סיפר לנו על הבניין שקיבלנו מראש העיר, מכיוון שהיה חשוב לו לפתח את התרבות בשדרות. המקום מטפח אמנים ואמניות מקומיים ,ומאפשר כיווני יצירה חדשים ויצירה אותנטית ברמה אמנותית גבוהה. במקום מתקיימים מופעים מדי שבוע. כדאי לעקוב אחר התוכניה.
לפרטים נוספים:https://adama.org.il/he/

סיימנו את הסיור בשדרות עם חשק לעוד, וראינו איך במרחק של 45 דקות מתל אביב קיימת עיר שוקקת חיים, שאני סקרנית לראות לאן היא תתפתח בעוד כמה שנים...
לקבלת מידע נוסף על מה שיש לעשות בשדרות- הכנסו לאתר העירייה: http://www.e-sderot.org.il/

בעמק האדר- סקירת ספר

צריך הרבה אומץ כדי לכתוב דברים לא מחמיאים על קרוב משפחה שלך.

אבל למיכאל דימור לא חסר אומץ.

בספר הביכורים שלו, "בעמק האדר", אנו פוגשים את דמותו של מוריץ גולדברג, צעיר יהודי מכפר קטן במדינת הסן שבגרמניה.

במהלך הספר אנו עוקבים אחר סיפור חייו של מוריץ, שמתחיל כצעיר תאב חיים, העוסק במוזיקה, ונמנע מקבלת אחריות. בהמשך מוריץ מתגייס לצבא, נלחם במלחמת העולם הראשונה, מנהל את העסק המשפחתי, מכיר צעירה יהודיה נחמדה, שאיתה הוא מחליט להקים משפחה. ואת שאר קורותיו לא אגלה, כדי לא לקלקל לקוראים.

מה שמעניין הוא שאותו מוריץ גולדברג הוא בעצם סבו של המחבר. 

הנכד, מיכאל דימור, אמנם לא זכה להכיר את סבו, אך מתוך מה ששמע עליו הוא שזר סיפור, שחלקו אמיתי וחלקו דמיוני, כאשר הקורא אינו יודע מתי מתחילים ומתי נגמרים המציאות והדמיון.

ומה שעוד מעניין הוא שאותו מוריץ נשמע אדם חביב ונהנתן, אך בעייתי מבחינת התנהלות ומבחינת התנהגות, והנכד, מיכאל דימור, לא נותן לו שום הנחות. הוא מצייר את הדמות שלו ככזו שמצד אחד היינו רוצים לשבת איתו על כוס קפה (או בירה, כי זה מה שהוא אוהב) ולשוחח איתו על דא ועל הא, ומצד שני נראה שלא כדאי להקשר אליו יותר מדי, מכיוון שהוא מצטייר כטיפוס בעייתי.

למרות שזהו ספרו הראשון, מיכאל דימור מצטיין בציור דמויות עגולות, שקל לדמיין אותן. התקופה המדוברת בספר מתחילה לפני השואה, וכאן אנו נחשפים לחיי היומיום של היהודים בגרמניה, ובמהלך הספר אנו עוברים לתקופה שבה התרחשה השואה, אך הכל נכתב מנקודת מבט של מי שמשקיף מהצד, ומסתבר שגם בזמן שהיהודים הולכו כצאן לטבח, החיים של מי שלא היה שם המשיכו להתקיים, לא כרגיל, אבל המשיכו.

הספר כתוב בצורה פשוטה ובהירה, ולרגעים נראה שמדובר בספר היסטורי, אך הפשטות הזו היא סוד הקסם שלו.

עלילת הספר בדיונית, אך מבוססת על דמויות אמיתיות ומקרים שקרו.

בשביל ספר ביכורים, זהו ספר נהדר ומומלץ.

בעמק האדר

מיכאל דימור

הוצאת epublish.

מחיר 68 שקלים לספר מודפס.

37 שקלים לעותק דיגיטלי.

לרכישה לחצו פה. 

אוהבים שניצלים? יש דרך להפוך אותם לבריאים יותר...

אם גם ככה טורפים שניצלים- לפחות שיהיו קצת יותר בריאים, נכון?

חברת אסם הרחיבה את סדרת הפלוס התזונתי שלה, ולפני כמה ימים זכיתי לנסות את הפירורית החדשה עם 50% קמח כוסמין מלא!

איך לא חשבו על זה קודם? 50% מקמח החיטה הלבן, שנמצא במוצר, הוחלף בקמח כוסמין, שזה שיפור תזונתי גדול ביותר. והפלוס הנוסף הוא שהילדים שלי ממש לא שמו לב לשינוי, ואכלו את כל השניצלים:)

ואם השיפור הבריאותי הזה לא מספיק, בטח תשמחו לגלות, שהפירורית החדשה מכילה רכיבים טבעיים בלבד וללא חומר משמר.

ומי שלא אוהב שניצלים?

אין שום בעיה. הפירורית עם קמח הכוסמין המלא יכולה להחליף את הפירורית הרגילה בכל תבשיל ומאפה. 

אפשר להשתמש בה לציפוי בשר, דגים, עוף, קציצות, תפוחי אדמה, חצילים וירקות שונים.

אפשר גם להוסיף אותה לפשטידות, וזה יוצא פשוט נפלא!

בתאבון!

הטובה שבמרגלות/ אלכס גרליס- ביקורת ספר

  

"כשמונה שעות אחרי שעזבו את אמיין הם ראו לראשונה חיילים גרמנים. פחד הציף את כל העשרים, רובם זרים שחברו זה לזה בשתיקה כיוון שנקלעו לאותה דרך באותו זמן ונעו באותו כיוון. "אל תפנו צפונה", הזהירו אותם באמיין. "אתם נכנסים לתוך שדה קרב". 

השנה היא 1940, אירופה בבלאגן, ובחורה צעירה בשם נטלי מרסייה נשלחת על ידי הנאצים לרגל בלונדון. נטלי פוגשת בגבר צעיר, שנפצע במלחמה, מנהלת איתו מערכת יחסים, ומכאן הכל מתחיל להסתבך. פתאום מסתבר ששום דבר הוא לא כפי שהוא נראה. נטלי והגבר הצעיר, אוון קווין, מגלים בשלב מסויים שהם חלק מתוכנית מורכבת הרבה יותר ממה שדמיינו...

כבר קראתי לא מעט ספרים, העוסקים בתקופה הזו של מלחמת העולם השניה. רובם ספרי שואה.

בספר הנוכחי אלכס גרליס, הסופר, מעביר אותנו בין כמה מדינות: צרפת, אנגליה וגרמניה, ומראה איך זה נראה מצד הנאצים ומצד בעלות הברית. שואת היהודים מוזכרת גם היא בספר, אך היא לא העניין המרכזי בו.

מה אהבתי? בכל פעם שאני שומעת על ספר העוסק במלחמת העולם השניה, אני כבר מדמיינת מה יהיה בו. אהבתי שבספר הזה הוצגה נקודת מבט שונה, שאני פחות מכירה.

מה לא אהבתי? הספר "הטובה שבמרגלות" כולל כמעט 500 עמודים! במהלך הקריאה לא יכולתי להמנע מהמחשבה, שהיה אפשר לקצר אותו בחצי בלי שום בעיה. הרבה פרטים בספר מוזכרים שוב ושוב, ולעיתים יש תחושה שמאכילים את הקורא בכפית.

שורה תחתונה: ספר מעניין, שמביא נקודת הסתכלות אחרת על מאורעות התקופה. הוא מצליח להיות היסטורי, רומנטי, מותח ומרגש. הישג מרשים למדי😄. מומלץ!

הטובה שבמרגלות/אלכס גרליס

הוצאת פן וידיעות ספרים.

להשיג בחנויות הספרים.

רוצות עיניים צעירות ורעננות?

כשקיבלתי את ההזמנה להשקת טיפול עיניים מבית גינו פריז במרכז לקוסמטיקה טריפולית של סיגל זמיר חשבתי שמדובר בטעות.

אולי הכוונה הייתה לכתוב קוסמטיקה טיפולית, ובטעות השתרבבה לפה איזו ר' סוררת?

אבל לא. אין כאן שום טעות. מסתבר שהמילה "טריפולית" היא שילוב של "טרי" (3)  ו"טיפולית". אבל לפני שאספר על השיטה הייחודית של סיגל זמיר, שהביאה אותה לקרוא כך למרכז שלה- כמה מילים על קבלת הפנים, שחברותיי הבלוגריות ואני זכינו לה.

הגענו בשעת צהריים מוקדמת אל המרכז של סיגל, ששוכן בראשון לציון, ולפני הכל צד את עיניי השולחן, שהיה מלא בכל טוב- בקלאוות, עוגיות, שתיה ועוד ועוד.

סיגל סיפרה לנו, שכל המאכלים הם מעשה ידיה, והם ללא סוכר! בהתחשב בטעם הנפלא והמתוק זו הייתה ממש הפתעה משמחת.

ישבנו כולנו מדושנות ורגועות, וסיגל התחילה לספר לנו על עצמה ועל המרכז.

סיגל זמיר באה מרקע של ניהול חדר ניתוח באיכילוב. בשלב מסויים היא הרגישה שהיא רוצה להתמקצע כקוסמטיקאית, והבטיחה לעצמה בכל שנה ללמוד עוד ועוד כדי להיות הכי מקצועית שאפשר. 

מלבד המקצועיות- היא נשארה לבבית ונעימה, ולדבריה חשוב לה לתת בטיפול את כל הלב.

הכיבוד שהוגש לנו בתחילת המפגש אינו יוצא דופן. לדבריה, קורה לא פעם שהיא מביאה למרכז סיר מרק חם או מטעמים שונים שהיא אוהבת להכין, וכך המטופלות מרגישות בבית עוד לפני שהטיפול התחיל.

המשמעות של "קוסמטיקה טריפולית" היא  טיפול בשלוש שכבות של העור, שנעשה בשלושה חדרים, תוך שימוש בשלוש טכנולוגיות.

סיגל מטפלת בכל הגילאים, בכל בעיות העור, והכל נעשה באוירה רגועה ומקצועית.

בלוגו שלה כתוב "סיגל זמיר +".

סיגל הסבירה לנו שהפלוס נמצא שם לא במקרה. הפלוס שלה הוא האוירה הלבבית, והעובדה שכל לקוחה מתקבלת עם המון אהבה. 

סיגל הסבירה לנו על הטיפול, "הטריפול", ובאותו זמן אחת העובדות שלה הדגימה את הטיפול על חברתנו פנינה.

הטריפול מתחיל בחדר הראשון, שבו סיגל "מהדקת" את השרירים בצוואר, בפנים ובמצח. בנוסף, היא גם משלבת טיפול בגלי רדיו ואולטרא סאונד.

לאחר מכן, הלקוחה עוברת לחדר השני, שבו היא עוברת ניקוי, החדרת לחות ופילינג.

החדר השלישי הוא "חדר המלכות", החדר של Guinot, שבו עובדים על השריר. זהו חדר השיקום וההזנה.

עזית, שמנהלת כבר 15 שנים את החלק המקצועי של Guinot, סיפרה לנו על המותג ועל הטכניקה המיוחדת שעובדת על ניקוז לימפטי. 

חברת גינו היא חברה צרפתית, המיועדת לקוסמטיקאיות בלבד, ולאחרונה השיקה החברה טיפול עיניים חדשני, שבו עובדים על השריר על ידי הפעלת עצב שמקושר אליו.

הטיפול, "Age Logic eye", עובד בשלוש רמות:

1. ניקוז לימפטי- אשר מנקז החוצה את הרעלים, שגורמים לכהויות מתחת לעין. הניקוז נעשה בעזרת מכשור.

2. החדרת חומרים פעילים- הסרום של גינו חודר עמוק לתוך העור. בשלב זה הקוסמטיקאית משתמשת בפעולה ידנית ובתנועות עיסוי מסויימות שמחדירות את הסרום וממריצות את העור.

3. עבודה על השריר- השרירים שמסביב לעיניים ושריר המצח. 

בסוף הטיפול- הקוסמטיקאית מניחה מסכה מיוחדת, אשר ספוגה בחומרים פעילים.

בטיפול החדשני כל לקוחה מקבלת ערכה, שמגיעה כערכה סגורה, ובה ישנן הכמויות המדוייקות לטיפול.

הטיפול מתאים לכל לקוחה, בכל גיל, הסובלת מרפיון, קמטוטים ועוד.

כמות הטיפולים המומלצת היא בין 4 ל6 טיפולים.

כל טיפול אורך כ45 דקות.

מחיר לטיפול בודד- 325 שקלים בלבד.

לקראת יום האשה, ב8.3.18, ניתן לרכוש שוברים לטיפול פנים ב199 שקלים בלבד, ולקבל גם מתנה מפנקת.

לפרטים:

סיגל זמיר- 0502648810