יום אחד אמו של דמינג נעלמת. כאילו בלעה אותה האדמה.
כולם בטוחים שהיא פשוט נטשה, עזבה את הבן שלה ונעלמה.
דמינג הפגוע, שמתגעגע לאמו, נשלח לאימוץ אצל זוג נחמד ומאוד "אמריקאי", שמנסה, מכוונה טובה, לשנות אותו ולהתאים אותו לסטנדרט המקובל לדעתם, החל משינוי השם שלו ל"דניאל" וכלה בנסיונות רבים לשלוח אותו ללימודים בקולג'.
ככה מתחיל הסיפור של דמינג- סיפור על נטישה, משבר זהות, אימוץ וניסיון להתאים לתבנית.
את הספר "העוזבים" שכתבה ליסה קו קיבלתי לפני כמה חודשים, והתחלתי לקרוא. והאמת היא שלא היה לי קל.
בתור ספר שנכנס לרשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס היו לי ציפיות רבות, אבל כנראה שמה שמתאים לניו-יורק טיימס פחות מתאים לי.
לאורך הקריאה, הרגשתי שהספר נמרח מדי, מתעכב על דברים פחות חשובים ופחות מעניינים, ואכן לא היה לי קל לצלוח אותו.
מה שכן, הוא עוסק באוכלוסייה, שלא יצא לי עד היום להכיר יותר מדי- אמריקאים ממוצא סיני (אם כי דודה של בעלי באה בדיוק משם), ולפחות מהבחינה הזו היה לי מעניין.
אבל משהו בסיפור לא מספיק זרם לי. אולי עצם זה שהגיבור כל כך רחוק ממני, שאין שום אפשרות להזדהות איתו, צרם לי.
עם זאת, שמעתי כל כך הרבה ביקורות טובות על הספר, שגרמו לי לחשוב שאולי זו רק אני. כי, בכל זאת, אם הניו-יורק טיימס התלהב- כנראה שיש משהו בספר הזה. אז תנו לו צ'אנס. אולי תאהבו😃
העוזבים
מאת ליסה קו
תרגמה מאנגלית: אינגה מיכאלי
הוצאת תמיר/סנדיק, ידיעות אחרונות וספרי חמד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה