על המעברות שהיו בראשית ימי המדינה וגם קצת אחריה שמענו הרבה.
אולי בגלל סלאח שבתי או אולי כי אלו הסיפורים שיצא לי לשמוע הכי הרבה- התקבעה אצלי המחשבה, שבמעברות שוכנו רק עולים מארצות המזרח.
לתומי חשבתי שבזמן שהאשכנזים התקבלו בידיים פתוחות, המזרחיים "נזרקו" למעברה.
אבל כעת, לאחר שסיימתי לקרוא את ספרה של סופי רחלנקו "משם ומכאן", אני מבינה שזה ממש לא כך.
בספרה מתארת סופי את העליה ארצה מברית המועצות ואת השנים הראשונות שלה ושל משפחתה בארץ.
כשמשפחתה של סופי הגיעה ארצה ב1960 הם שוכנו במעברת נוף ים ליד הרצליה בתוך צריף אזבסט, והיו צריכים להסתגל לחיים החדשים במציאות לא פשוטה.
סופי מתארת את הקשיים שחוותה במעברה, ובכלל עקב כך שהייתה עולה חדשה, אך גם נזכרת בערגה בשכנים הטובים, שהגיעו מארצות שונות, ובקרבה המבורכת לחוף הים.
סיפורה של סופי מתואר בכנות שובת לב ובפתיחות רבה. היא מזכירה, בין השאר, את בית הספר שבו למדה ואת הילדים שלמדו איתה (שלעיתים מוזכרים בשמותיהם).
חיבתה וכשרונה של סופי לשפות עזרו לה להצליח בשיעורי האנגלית והצרפתית, וכך גם למדה במהירות את השפה העברית (אף שהיא מעידה שהשפה הזו לא הייתה חביבה עליה בהתחלה כלל).
קראתי בעניין רב את הספר, שמתאר תקופה שנכתב עליה רבות, אך מנקודת מבט, שעדיין לא יצא לי להתקל בה- של משפחה אשכנזית מברית המועצות ששוכנה במעברה, ושלמרות תנאי הפתיחה הנחותים- הצליחו לשמור על אופטימיות.
בספר ישנם גם צילומים מקוריים (שאת חלקם צילמה אמה של סופי), ומרתק לקרוא, להביט בצילומים, ולדמיין את התקופה.
למידע נוסף על הסופרת סופי רחלנקו:
"משם ומכאן"
מאת סופי רחלנקו.
איפאבליש הוצאה לאור.
89 ש"ח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה