"הדרך ארוכה ומפותלת. אני נופל וקם, נופל וקם, נופל וקם..."
בחיים, ובטח שגם בדיאטה, יש נפילות.
אחרי שבועיים וחצי שבהם מאוד השתדלתי להקפיד על התפריט- אתמול הרגשתי שאני חייבת, פשוט חייבת, אוכל תאילנדי.
אוכל אסייתי הוא אחד הדברים האהובים עלי, ומאז תחילת הדיאטה לא יצא לי לאכול את האוכל הזה.
אתמול עברתי ליד חנות של אוכל תאילנדי, ורגליי נשאו אותי לשם.
זו הייתה שעת צהריים, וגם ככה כבר התחלתי להיות רעבה. לצערי שכחתי לקחת איתי את הכמוסות של שובע.
ואז נכנסתי, והציעו לי מנה עסקית, הכוללת אגרול, מנה בשרית, שתי תוספות ושתיה.
בדרך כלל בצהריים אני אוכלת מנה בשרית עם תוספת ירקות מבושלים וחיים בלבד, ועכשיו עמדתי אובדת עצות.
הריר כבר התחיל לנזול...
ואז קיבלתי החלטה.
אם אעזוב ואלך הביתה כנראה שאחשוב על האוכל ש"הפסדתי" כל היום.
במקום זה החלטתי לקנות לי מנה, ולהשתדל שמצד אחד אני ארגיש שבעה ומרוצה, ומצד שני לא "אשתולל" יותר מדי..
ויתרתי על העסקית וגם על השתיה (היה לי בקבוק מים בתיק), והזמנתי מנה עיקרית עם שתי תוספות.
המנה העיקרית הייתה עוף מוקפץ עם ירקות, והתוספות היו ירקות מבושלים ואטריות אורז.
נכון שהארוחה הייתה מפוצצת בשמן, ונכון שאני לא נוהגת לאכול פחמימות בצהריים, ואטריות אורז, כידוע, הן פחמימות.
אבל אני חושבת שבמסגרת הבחירה שהייתה לי שם עשיתי בחירה טובה.
חשוב לי מאוד בדיאטה שאני עושה לא להרגיש שאני מפסידה, לא להרגיש מקופחת.
אז אכלתי יותר ממה שאני רגילה בצהריים, וכנראה שלא רזיתי בארוחה הזו, אבל סלחתי לעצמי על המעידה הזו, וניגשתי אליה בעיניים פקוחות.
אשמח לשמוע בתגובות- איך אתם מגיבים כשאתם עומדים מול פיתוי?
מה שפותר לי את הבעיה זו מנה מותרת פעם בשבוע. מדובר על מנה בת 600 קלוריות, זה יכול להיות קינוח שווה או כל מאכל עתיר שומן אחר שאני נמנעת ממנו במהלך השבוע. כך נמנעת למעשה תחושת הקיפוח ואין רגשות אשם כלל, רק הנאה צרופה :)
השבמחקזו שירלי :) וזו המלצתה של חלי, זה ממש לא רעיון שלי חחח
השבמחקאני מכירה את ההמלצה הזו. זה לא הרעיון של חלי. כשהייתי בשומרי משקל לפני 22 שנה כבר סיפרו לי על הרעיון הזה:) תודה שרעננת את זכרוני!
מחק