מקיימים את מצוות החג ביום העצמאות

לכל חג יש את המצוות והמסורות שלו, וליום העצמאות יש את אחת המצוות האהובות, שאף אחד לא מעז לוותר עליה (אולי רק הצמחונים, אבל גם להם יש אופציות)- מצוות הנפנוף, או בשמה השני: "ונפנפת בחגך". 

בכל שנה אנחנו חוגגים את יום העצמאות במקום אחר, והשנה בעז"ה נחגוג בביתנו (סוף סוף קנינו בית עם גינה, אז יש מקום!)

מאחר והולך להיות עמוס בחנויות בשבוע הבא- הצטיידתי בעוד מועד בלפחות חלק מהמצרכים הדרושים.

כמו בכל שנה, אני מוצאת את כל מבוקשי במוצרי המותג שופרסל.

את הנקניקיות והצ'יפס יש לי באופן קבוע בפריזר, מאחר וזו ארוחת שישי צהריים הקבועה שלנו. 

כל יום שישי אני שמה את הצ'יפס והנקניקיות של שופרסל בתבנית בתנור (ביחד. חוסך גם זמן וגם מקום), ועד שאני חוזרת מהגנים של הילדים הכל כבר מוכן (אל דאגה. התנור לא נשאר לבד. בעלי בבית מנקה...)

השנה אגיש לאורחים גם את ההמבורגרים המעולים האלה:

הם כבר מחכים בפריזר. אני מקווה שאצליח להתאפק, ולא להכין אותם לפני...

וכמובן- החומוס של שופרסל, יחד עם סלטים נוספים של המותג. גם יותר זול, וגם יותר טעים.

אז שיהיה לכם יום עצמאות שמח!

וסתם כדי לפתוח את התיאבון- הנה תמונה מהשנה שעברה (גם כן עם מוצרי שופרסל כמובן...):

מתכון: ניוקי תרד ברוטב שמנת

נראה לי שאני כבר צריכה לעשות לשונית חדשה של "מתכונים ללא גלוטן". יצא לי לפרסם לא מעט כאלה לאחרונה...

אז למתכונים האלו מצטרף מתכון נוסף, טעים, קל ומרשים-ניוקי תרד ברוטב שמנת.

מצרכים:

ניוקי תרד של שופרסל

2 שיני שום

תרסיס שמן קנולה שופרסל

1 שמנת מתוקה

1 כוס חלב

מלח

פלפל

אגוז מוסקט

אופן ההכנה:

מכינים את הניוקי לפי הוראות ההכנה שעל האריזה.

בינתיים ניגשים להכנת הרוטב:

מרססים שכבת שמן על תחתית הסיר.

כשהשמן מתחמם מעט מוסיפים שתי שיני שום קצוצות.

מערבבים.

כעבור כשתי דקות- מוסיפים את השמנת המתוקה והחלב.

מרתיחים.

מוסיפים מלח, פלפל ואגוז מוסקט לפי הטעם.

מנמיכים את האש, ומבשלים 5 דקות.

כעבור 5 דקות מוסיפים את הניוקי. מערבבים יחד, ומבשלים עוד שתי דקות.

מגישים ואוכלים בתאבון.

6 טיפים לצחצוח שיניים לילדים

ברגע שהבאנו ילדים לעולם- יש לנו אחריות. ואחד הדברים, שלצערי הילדים לא נולדים איתם- הוא היכולת לדעת איך לצחצח שיניים ביעילות. כך שמוטל עלינו ללמד אותם... איך עושים את זה?

1.      חיקוי- קודם כל, ברור שהילדים לא ייחסו חשיבות מספקת לצחצוח השיניים אם אנחנו לא נייחס לזה חשיבות. צחצוח השיניים חייב להתבצע לפחות פעמיים ביום, בבוקר ובערב. המהדרים יכולים לצחצח גם אחרי ארוחות. ברגע שהילדים יראו שאנחנו מקפידים מאוד על הצחצוח גם כשאנחנו עייפים ובוודאי כשקמים בבוקר- הם כבר יבינו לבד כמה שזה חשוב.

2.      שגרה- צחצוח השיניים חייב להיות חלק קבוע משגרת הבוקר ושגרת הערב של הילדים. קמים בבוקר, הולכים לשירותים (או מחליפים חיתול) ומיד אחר כך מצחצחים שיניים.  בערב מתקלחים, עושים פיפי, שיניים ולישון.  אפשר גם להכניס את המשחה והמברשת לתוך המקלחת/אמבטיה ולצחצח שם.

3.      טיפ חמוד לילדים סרבני צחצוח- אפשר לקנות בובה לילד, ולבקש ממנו לצחצח לה את השיניים. זה יכול לעודד אותו לצחצח גם לעצמו.

4.      סטופר- רופאי השיניים ממליצים לצחצח את השיניים במשך שתי דקות. לא פחות. איך מודדים זמן לילדים? אפשר לשים סטופר (יש היום בכל טלפון חכם) או אפילו להשמיע שיר קצר, ולהסביר לילד שהוא מתחיל לצחצח בתחילת השיר ומסיים בסופו.

5.      סיפור- יש היום סיפורים רבים על צחצוח שיניים. הידוע ביניהם הוא קריוס ובקטוס על צמד החיידקים, שחוגגים בפיו של הילד שאכל ממתקים ולא הקפיד לצחצח. ילדים אוהבים סיפורים, וזה יכול גם כן לעזור להסביר להם את החשיבות של שמירה על בריאות השיניים.

6.      מברשת מגניבה- חשוב שהילד יתחבר למברשת שלו. ברגע שיש על המברשת דמויות שהוא מכיר ואוהב- זה כבר ידרבן אותו יותר להשקיע בצחצוח. ואם כבר משקיעים במברשת- יש היום מברשות חשמליות לילדים, כמו, למשל, המברשת החשמלית הנטענת של אורל בי, שגם זכתה בתואר מוצר השנה 2017. המברשת הזו מסירה עד 2.5 יותר רובד חיידקים, ומעודדת צחצוח ממושך יותר. כשנתתי את המברשת לשחר הוא היה מאושר, וזה בהחלט גורם לו להקפיד יותר על הצחצוח.

                                      צחצוח נעים!

מי אמר פנקייק ולא קיבל? חדש מאסם- בלילה להכנת פנקייק כשר לפסח

פסח הוא לא בדיוק החג האהוב עלי. אני מעדיפה לאכול קרטון מאשר מצה, וליל הסדר הוא סוג של עינוי מתמשך (ואם אחד האורחים שלי קורא את זה עכשיו- סתם... נראה לכם? אני מתה על ליל הסדר! הכי כיף לארח אתכם).

אבל מדי פעם יש נקודות של אור, כמו למשל הפיתוח החדש מבית אסם- Shake and bake- בלילה להכנת פנקייק כשר לפסח.

כלומר- נקודה של אור לאחיי הספרדים, כי הבלילה כשרה לפסח, אבל לאוכלי קטניות...

בכל אופן-בתור שירות לציבור הסכמתי להוסיף לגופי הרעב עוד כמה קלוריות (לפני החג כמובן, כי לצערי אני אשכנזיה, והקטניות לא מתקרבות לביתי במהלך החג...), ולהלן הרשמים:

הבלילה של אסם מפנקת במיוחד. כל כך פשוט להכין ממנה פנקייק. רק מוסיפים לבקבוק חלב, משקשקים ומטגנים פנקייקים שמנמנים ושזופים.

ולגבי הטעם? אסם לא עשו איתי חסד. קיוויתי שהפנקייקים ייצאו לא משהו, כדי שאני אצליח בדיאטה התמידית שלי. אבל לצערי, הפנקייקים מעולים. טעימים בטירוף, ואי אפשר לנחש שהם לא מכילים חמץ.

התנפלנו עליהם כל כך מהר, שלא הספקתי לצלם יותר מדי.

הנה איילה, בתי החמודה, טורפת את הפנקייק שלה, אחרי שדאגה להכניס לתוכו כמות הגונה של סירופ שוקולד:

המלצה חמה: אל תסתפקו בבקבוק אחד. קנו לפחות שניים. מכינים מהר ואוכלים מהר...

פסח שמח!

ביקורת ספרים: שמשהו יקרה מאת יאיר אגמון

סיפור אהבה בין רב לתלמיד, בחור מבולבל שמגיע לאומן, גבר נשוי שמסתבך עקב פגישה בלאס וגאס, בחורה שחולמת להגיע לריינבואו וחווה שם חוויה הפוכה לגמרי ממה שציפתה וחייל שהשתחרר מהצבא, אבל הצבא לא השתחרר ממנו.

הספר של יאיר אגמון "שמשהו יקרה" הוא אוסף של חמישה סיפורים קצרים. בכל סיפור פוגשים דמות אחרת, שקורה לה אירוע שמשפיע על המשך חייה.

חיפשתי וחיפשתי, ולא מצאתי שום דבר רע לכתוב על הספר. זה פשוט אחד הספרים הטובים שקראתי.

יאיר אגמון, אשר את ספריו הקודמים אני לא מכירה (זהו ספרו הרביעי!) עשה לי חשק לקרוא את כל ספריו.

כל דמות משורטטת בצורה כל כך ברורה ובהירה, כך שהרגשתי שאני מכירה את הדמויות האלו מצוין, שאין סיכוי שהן מומצאות. בטוח כבר נפגשנו פעם.

לפני שהתחלתי בקריאה, וקראתי את מה שכתוב על הכריכה האחורית, כבר שפטתי את הספר, והייתי בטוחה שמדובר בסיפורים קלישאתיים. רומן בין רב לתלמיד? נו, באמת. בסרט הזה כבר היינו... בטח הם יתוארו בצורה שכל כך חוטאת למציאות. בטח הרב יתואר כחרמן נצלן, והתלמיד יתואר כשה תמים...

אבל לא. יאיר אגמון מתאר כל דמות בספר בצורה, שאי אפשר שלא להזדהות איתה.

גם עם דמויות, ששונות לגמרי מאיתנו, קל להזדהות, מכיוון שהן משורטטות בצורה כל כך נוגעת ללב וכל כך משכנעת.

אהבתי בעיקר את ה"טריק" שבו משתמש אגמון במשך כל הספר, והוא הנוכחות של הסופר. למרות שהדמויות משכנעות, והסיפורים מתוארים לפרטי פרטים-אגמון לא נותן לנו לשקוע, ומזכיר בכל רגע שזהו סיפור. הוא מוסיף הערות שונות תוך כדי. למשל, לאחר אחד המקרים המתוארים בספר,  הוא מספר שבעקבות מה שהוא כתב הוא ניגש לפייסבוק וצפה שם בסרטון, שהזכיר לו את המקרה. גם מקרים אקטואליים, שהתרחשו בשנים האחרונות, מוזכרים בספר.

בסיפור על הבחורה הצעירה שמצטרפת לריינבואו, ומגלה שהחוויה שם רחוקה מאוד ממה שהיא חשבה שתחווה- בסוף, כשהיא חוזרת לביתה, אגמון מספר שהיא מטעינה את הפלאפון,והוא מוסיף הערה על כך שבהטענה של הפלאפון, שהיא פעולה כל כך פשוטה, שאנחנו עושים כל הזמן בלי לחשוב, יש תקווה. יש כאן אמירה על כך, שאם אני מטעין את הפלאפון- זה אומר שאצטרך אותו גם מחר. זה אומר שאני אהיה פה גם מחר. זה גם מסביר את התמונה על כריכת הספר...

אבל ה"טריק" הזה הוא לא מאולץ ומשתלב יפה בסיפור, וזו שוב אחת הסיבות שגרמו לי לרצות לקרוא את כל ספריו של אגמון.

רוצו לקנות את הספר!

"שמשהו יקרה"

יאיר אגמון

הוצאת כתר.