יום רביעי, 25 בינואר 2017

למה מגיע לי כל הטוב הזה? (או: איך אכלתי לילדים את כל הבמבה)

מדי כמה זמן אסם מחליטים להפתיע עם טעמי במבה חדשים. 
בבמבות עם מילוי הנוגט ועם מילוי החלבה כבר התאהבנו מזמן.
ועכשיו יש שלושה טעמים חדשים, שאותם ניסיתי השבוע:
במבה בומבה, במבה עגולה ובמבה פונץ' בננה.
בעצם לא מדובר בטעמים חדשים, כי טעמה של הבמבה נשאר כטעמה של הבמבה... יהיה יותר מדוייק לכתוב שמדובר בוריאציות חדשות על החטיף האהוב, שמצטרפות לבמבה נוגט, במבה חלבה, במבה מתוקה וכמובן- הבמבה הקלאסית האהובה.
חירפתי את נפשי, והחלטתי לטעום את שלושת הבמבות החדשות. 
מאחר ואני מתייחסת לסקירות שאני מבצעת כאן בבלוג במלוא הרצינות- הקמתי צוות שלם שבדק את הבמבות.
הצוות כלל את בני הגדול, בנותיי הקטנות, וכל שאר ההורים שהילדים שלהם בחוג כדורגל, והם מחפשים מה לעשות בזמן שהם יושבים על הטריבונה במגרש.
אז אכלנו, זללנו, בדקנו ודירגנו.
להלן התוצאות.

במקום השלישי: במבה בומבה
על פניו זה נשמע כמו הבטחה: אוהבים במבה? קחו את זה בגדול!
אבל התוצאה מעט בעייתית. הבמבה הגדולה קצת נראית כאילו היא טרפה את כל הבמבות הקטנות. הגודל הגדול מגניב מבחינת איך שזה נראה, אבל פחות פרקטי. אהבנו? פחות.

במקום השני: במבה עגולה
הבמבה העגולה נראית כאילו מישהו נתן לה כאפה והשטיח אותה. הגימיק נחמד, אבל היא מרגישה קצת יותר דחוסה ופחות אוורירית מהבמבה הרגילה. לא שזה הפריע לנו לחסל את השקית, כן?

ובמקום הראשון: במבה פונץ' בננה
וואו! מה זה הדבר הזה? במילה אחת: מדהים! אני חייבת להודות שבהתחלה חששתי מהשילוב הזה של פונץ' בננה עם הבמבה שלי. זה היה נראה לי קצת לא קשור. אבל וואו. זה טעים! אם היה מקום יותר גבוה מהמקום הראשון- הבמבה הזו הייתה מקבלת אותו. היא טעימה ברמות. נהניתי מכל ביס. ההורים שישבו לידי בחוג כדורגל נהנו פחות, כי לא השארתי להם כלום...

לסיכום: אין אין אין כמו במבה. זו לא רק סיסמא. זו דרך חיים.
לכו לנשנש. 

את הבמבות החדשות ניתן להשיג ב... כל מקום בעצם:)

יום רביעי, 18 בינואר 2017

רעיון נהדר לארוחת ערב: פסטה מאפלדה ברוטב שמנת, חמאה ופטריות

אחד הרטבים הכי אהובים (ומשמינים) הוא רוטב שמנת ופטריות.
הפעם שידכתי את הרוטב לפסטה פרימיום של שופרסל, פסטה מחיטת דורום, עם צורות מיוחדות במיוחד. אני השתמשתי בסוג שנקרא מאפלדה, שיש לו צורה שמזכירה קצת חצאית עם מלמלה. כמובן שאפשר להשתמש בכל סוג.
גם ברוטב השתמשתי במוצרי שופרסל המצויינים.
אז יאללה לעבודה:
רכיבים:
חצי חבילת פסטה פרימיום מאפלדה שופרסל
כפית שום כתוש קפוא שופרסל
25 גרם חמאה
קופסת שימורי פטריות שמפיניון חתוכות שופרסל
שמנת מתוקה
2 כפות גבינה צהובה מגוררת (לא חשוב הסוג)
מלח
פלפל
אגוז מוסקט
אופן ההכנה:
מכינים את הפסטה לפי ההוראות שעל האריזה.
בינתיים ניגשים להכנת הרוטב:
בתוך סיר קטן שמים שום כתוש וחמאה, ומערבבים.
מוסיפים את הפטריות, השמנת והגבינה הצהובה ומביאים לרתיחה.
לאחר הרתיחה מתבלים עם מלח, פלפל ואגוז מוסקט לפי הטעם, ומנמיכים את האש.
מחכים כמה דקות עד שהרוטב מסמיך. וזהו- מוכן!
שופכים את הרוטב על הפסטה ומערבבים.
בתאבון!



חדש משופרסל- מוצרי ד"ר שקשוקה

מי לא מכיר את ד"ר שקשוקה? הד"ר, שלדעתי כבר מזמן היה צריך לכנות אותו פרופסור, הוא בינו גבסו, שהמסעדה היפואית שלו כבר מזמן הפכה לשם דבר, ואם עדיין לא אכלתם שם- אז תפסיקו לקרוא ברגע זה, ורוצו לשם.
חזרתם? יופי. אז לכל חובבי ד"ר שקשוקה, שרוצים לאכול בבית את המאכלים הטעימים שלו, ישנן בשורות טובות: שופרסל השיקה סדרת מוצרים בשיתוף עם ד"ר שקשוקה. ביניהם אפשר למצוא רוטב לשקשוקה, רוטב לחריימה וסלטים שונים: חומוס צ'וקה, טחינבינו, ט'ירשי, גמבינו ופלפל וט'ומה.
מכל המבחר הזה ניסיתי שני מוצרים. הראשון הוא סלט הפלפל וט'ומה. מדובר בעצם בסלט שמזכיר מאוד סחוג, אם כי קצת יותר מעודן ממנו, וקצת יותר טעים לדעתי. נהניתי למרוח אותו על חלה בשבת ולהתענג. אחלה.
המוצר השני שניסיתי הוא הרוטב לחריימה. 
פעלתי לפי ההוראות שהיו על האריזה. 
הכנסתי את הרוטב לסיר, 
ומעליו הנחתי  את הדגים. הוספתי גם כמה עלי כוסברה.
 התוצאה הייתה בינונית, ולא מספיק טעימה לדעתי ולדעת האורחים שטעמו. בדרך כלל, כשאני מכינה דגים, הסיר נגמר מהר, ויחד איתו החלה שאותה טובלים ברוטב. הפעם נשאר הרבה דג בסיר, ויחד איתו הרבה רוטב. אין ספק שהרוטב המוכן חוסך עבודה, אך הטעם לא מצדיק את החיסכון בזמן...

בכל אופן אני מתכוונת לנסות גם את שאר הסלטים בסדרה. אעדכןJ

יום שני, 2 בינואר 2017

תיקים, תיקים, תיקים...

נשים מכורות. לא משנה למה. הן תמיד מכורות למשהו. נעליים, איפור, קפה, תיקים..
אז לכל המכורות לתיקים- יש בשורה חדשה.
החנות המקוונת של Teek  היא חנות שמיועדת אך ורק ל.... תיקים. ניחשתן נכון:)
כבר בכניסה לאתר התמוגגתי מלצפות בתיקים היפהפיים שיש שם.
האתר מחולק לקטגוריות: תיקי קלאץ', גב, צד וארנקים.
בכל קטגוריה ניתן לצפות בתיקים הנמכרים בה.
התמונות לגמרי מעוררות תיאבון.
משיטוט באתר ליקטתי כמה תיקים שהיו אהובים עלי ביותר.
למשל, תיק הינשוף המדליק הזה:
יש את זה ביותר חמוד?
ותראו את תיק הגב וינטג' הזה:
פשוט עושה חשק לחזור לבית הספר...
וזה תיק צד יותר סולידי:
ואם מישהי מחפשת ארנק- תראו את זה!
מה שאהבתי באתר זה:
      -הנוחות שלו: הגלישה נעימה, התמונות יפות וברורות. אפשר גם להצביע בעזרת העכבר על התמונה על מנת לראות אותה בהגדלה.
     -המבחר לא גדול, אך משובח! כמה יופי! התיקים פשוט מקסימים.
      -המחירים לא יקרים בכלל, ובהחלט אפשר להזמין יותר מתיק אחד בלי לקרוע את הכיס.
בסופו של דבר, זה מה שבחרתי:
תיק קלאץ' שנקרא "מכתב אהבה" בצבע שחור,שעולה 119 שקלים בלבד!
באתר התיק מתואר כך:
"תיק קלאץ' ארכיטקטוני בגזרת מעטפה קלאסית שמתאים לכל יציאה מהבית כשהשמש יורדת. נסגר באמצעות אבזם זהוב וקסום בסגנון רטרו. מגיע עם רצועה ארוכה לנשיאה בצד הגוף (מומלץ לנסות גם את האופציה של לבישה באלכסון, באווירת אלכסה צ'אנג). אלגנטיות במיטבה!"
התיק הגיע אלי, ולשמחתי גיליתי שהוא נראה בדיוק כמו באתר- יפה וקלאסי.
ניתן להשתמש בו גם בתור קלאץ' וגם בתור תיק צד.
אני מרוצה!
לפרטים והזמנות הכנסו לאתר:



יום ראשון, 1 בינואר 2017

איך כותבים ביקורת על ספר שאי אפשר לכתוב את שמו?

יו, איזו פדיחה... בדיוק כשהבן שלי התחיל לזהות אותיות, ואפילו מצליח לקרוא כמה מילים- הגיע אלי לביקורת הספר "האביר בן זונה" של אביב גבע.
הנחתי את הספר על השולחן, וכעבור כמה דקות ראיתי את בני החמוד מתחיל לקרוא בקול: "האביר בן..." באותו רגע קראתי לו: "שחר, בוא לסדר את החדר!", וכך נמנעה ממני האימה.
מסקנה: לזכור שהבן שלי כבר גדול, ולהחביא את כל מה שאני לא רוצה שהוא יראה.
ולעניינו: זהו ספרו הראשון של אביב גבע, שהוא במקצועו עורך ספרותי, פרשן ספורט, בעל תואר שני במשפטים, מרצה באוניברסיטת בר-אילן, בעל רקע בכתיבה והנחיה ברדיו ומפתח פורמטים ותסריטים לרדיו ולטלוויזיה.
כנראה ששלל עיסוקיו של גבע לא מספיקים לו, כי הוא החליט גם לכתוב ספר. לפחות הוא עשה את זה טוב.
בספר, שמסופר בגוף ראשון, אנחנו פוגשים את אמיר שרון, בחור צעיר, שחי חיים נטולי דאגות ומלאי בחורות, שמקבל פתאום בשורה לא נעימה במיוחד- הוא חולה בסרטן, ולא נותר לו זמן רב לחיות.
אמיר מחליט לנסוע למקסיקו יחד עם חברו, תומר, שם הוא פוגש את אהבת חייו, או לפחות כך הוא חושב.
אבל מה עם אהבת חייו השניה שהוא השאיר בארץ? ומה עם שאר הבחורות היפות שהוא פוגש במקסיקו? אמיר לא מסוגל לעמוד בפיתוי להתחיל עם כל דבר שזז, תוך כדי שהוא מספר לקורא את כל תובנותיו לגבי המין הנשי. והן רבות.
בכלל הספר מלא בתובנות שונות, בהסברים פסיכולוגיים על נפשו של הגבר לעומת נפש האשה. אביב גבע גולש לעיתים קרובות גם לדברים, שנראים לא קשורים לעלילה. לפעמים נראה שהספר הוא רק תירוץ לפרוס את משנתו של הסופר...
אבל עד שחשבתי שכבר הבנתי את הספר-הגיע החלק השני, ובו הכל נהפך. אני לא רוצה לעשות ספוילרים, אז לא אפרט, אבל אני יכולה לגלות שהחלק השני הפתיע אותי לטובה, ושינה את כל החוויה שלי מהספר.
במהלך קריאת הספר, היו כמה דברים שהפריעו לי, ביניהם- חוסר העקביות. על אחת הדמויות בספר, למשל, כתוב שיש לה לק אדום, ושני משפטים אחר כך פתאום כתוב שיש לה פרנץ'. יכול להיות שזה נובע מחוסר הבנה של הסופר לגבי ההבדלים, אך בתור קוראת צרם לי מאוד חוסר הדיוק הזה, מה שגרם להרגשה של "חפיפניקיות"... ישנן עוד כמה דוגמאות לאורך הספר לחוסר בעקביות. 
אז מה בשורה התחתונה- לקרוא או לא לקרוא?
סך הכל הספר מהנה. אין ספק שהוא גס מאוד, ולא מתאים לנפשות עדינות... אבל כיף להעביר איתו כמה שעות של אחר צהריים במיטה עם כוס קפה.
קריאה נעימה!
האביר בן זונה מאת אביב גבע

הוצאת חרפושית
להזמנת הספר: