יום רביעי, 27 ביוני 2018

לאהוב למרות הכל

לאלה, צעירה בת 26, יש לכאורה הכל: הורים, חברים טובים, חבר הורס.
אבל אז,  בעקבות תאונה קשה, היא מאבדת את התחושה בפלג הגוף התחתון , ומתאשפזת בבית חולים שיקומי.
אלה מגלה, שכל פעולה, שבעבר עשתה בלי לחשוב עליה אפילו, הופכת להיות קשה יותר או בלתי אפשרית.
כשהיא מבינה, שהחיים שלה השתנו, היא "מחשבת מסלול מחדש", וזה בא לידי ביטוי ביחס שלה כלפי עצמה, כלפי החברים שלה וגם כלפי בן הזוג.
ואז, כשהיא שוקעת עמוק בתוך העצב, הכעס וההרגשה שאף אחד לא יכול להבין אותה, היא פוגשת את אופיר, אחד המאושפזים במחלקה, ויחד איתו ועם הבנות שבחדרה, היא מנסה לבנות את עצמה מחדש.
אלה מבינה, שאלה "הישנה" לא תחזור, ושהיא צריכה להתרגל למצב החדש, ובעקבותיו לשנות את חייה.
אמנם אני רחוקה מלהיות במצבה של אלה, אך מיכל אדמוני, הסופרת, כתבה בספרה "רציתי צבעים בהירים" את דמותה של אלה בצורה כל כך מוחשית, שהרגשתי שאני ממש נמצאת שם איתה.
השינוי שאלה עברה בחייה הוא חד, והספר מלמד אותנו שיעור חשוב בהסתגלות למצבים חדשים ובאופטימיות.
מיכל אדמוני כתבה את הספר מתוך נסיונה האישי, לאחר שב2007, היא עברה הליך רפואי, שהשאיר אותה נכה. מה שגרם לאשפוז בבית חולים, ולאחר מכן לשיקום שנמשך זמן רב.
את הספר היא כתבה על מנת להעביר מסר של אופטימיות ואפשרות בחירה. לדבריה, "אפשר לשבת ולבכות על מר גורלנו ולא לעשות חוץ מזה כלום, וכך להעביר את החיים, ואפשר, לבנות את עצמנו מחדש ולנצל את ההזדמנות הנוראית שניתנה לנו לבחור מי אנחנו רוצים להיות".

"רציתי צבעים בהירים"
מאת מיכל אדמוני.
הוצאת ספרי ניב.
מחיר לצרכן: 78 שקלים.
להשיג בכל חנויות הספרים.



אין תגובות:

פרסום תגובה