יום חמישי, 19 במאי 2016

חל אצלכם במשפחה משבר על רקע רפואי? יש פתרון!

דפנה אונגר נכנסת לבית הקפה שבו קבענו.
שתינו מחייכות. סוף סוף יצאה הפגישה שלנו לפועל אחרי יותר מחודש של התכתבות במייל.
העיסוק של דפנה אונגר אינו עיסוק רגיל. אפשר לומר שהיא המציאה את הגלגל. אני לא מכירה עוד מישהי שעוסקת בזה. דפנה אונגר היא מלווה אישית במשבר רפואי.
 האמת שבחרת במקצוע מאוד מעניין. אני לא מכירה עוד מישהי שעוסקת בתחום הזה.
 אני די המצאתי את התפקיד מתוך צורך. אמנם ישנם אנשים שמלווים חולים במסגרת העבודה שלהם. למשל, עובדות סוציאליות בבתי חולים, מאמני בריאות וכו'. אבל כאן אני משתמשת בכלים שונים. 
 אנשים אשר מתמודדים עם מחלה במשפחה חווים עומס מאוד גדול מבחינת מה אני עושה עם עצמי, איך אני מתפקד. המשפחה חייבת להמשיך לתפקד, והשאלה איך עושים את זה במצב של משבר.
איך הגעת לזה?
מתוך ניסיון אישי. כשבתי הייתה בת 21, נשואה כשנה, התגלה אצלה סרטן בבלוטות הלימפה, לימפומה. זה היה פתאומי. התנפחה לה הבלוטה, היא עשתה בדיקות, והתברר שזה סרטני. היא נכנסה לסדרה של טיפולים כימותרפיים, אשר כללו גם תופעות לוואי. באותה תקופה בעלה למד בישיבת הסדר, אז הם גרו ליד הישיבה באלון מורה, והיא הייתה סטודנטית לעבודה סוציאליות בתחילת שנה ב'. ואז הם עברו לגור לידנו, ברבבה. הם שכרו קרוואן.  במשך תקופה ארוכה היה לה קשה מאוד. היה לה טיפול פעם בשבועיים, אשפוז יום, מהבוקר עד הלילה. הייתה תקופה שהיה סיבוך, והיא הייתה בטיפול נמרץ. זו מחלה של צעירים שבדרך כלל יש לה פרוטוקול מסודר, ורובם מבריאים. זה היה סיפור של כמה חודשים טובים והיא הבריאה. היום יש לה ילדה, והם עברו לגור בגבעת אולגה לאחר שגרו קודם בפרדס חנה במשך שנתיים. 
היא צריכה להיות במעקב?
כן. עכשיו היא במעקב של אחת לחצי שנה. קודם היה מעקב יותר צפוף. 
 אז בעצם שם הבנת את הצורך?
הבנתי את הצורך בליווי גם של החולה וגם של המשפחה. יש המון החלטות, המון מצבים שאנשים מתלבטים בהם. אבל במציאות הזו אין להם זמן להתלבט, ואין להם ראש לחשוב על זה. אני עבדתי אז במשרה מלאה בעבודה מאוד תובענית. הייתי מנהלת באולפנא במעלה לבונה. זה קורע שאת לא יכולה להיות איתה כל הזמן ואת לא יכולה להיות בעבודה כל הזמן. מאחר והיה מדובר  בילדה גדולה, לא היו מגיעים לי ימי מחלה. אבל הם מאוד הלכו לקראתי. אחרי תקופה מסויימת אני רציתי שהם יביאו מחליף. לתקופה מסויימת רציתי להתרכז בה, להתרכז בילדים האחרים, לנוח.
כמה ילדים יש לך?
יש לי שישה ילדים. היא הבכורה. הבן הצעיר אז היה בגן. שתי הבנות, השניה והשלישית, היו בשירות לאומי. הבן התחיל ישיבה תיכונית. כל אחד היה צריך את התמיכה שלי בדיוק באותו זמן שהגדולה חלתה. כל אחד מהילדים היה בשלב של שינויים בחיים. גם במקום הזה יש הרבה מה לכוון הורים. למשל, לעשות סדר עדיפויות,להחליט שמה שלא דחוף ולא הכרחי אפשר לשים בהולד ולהמשיך איתו כשהחיים חוזרים למסלולם.
אז מתי את החלטת על שינוי הכיוון הזה?
תוך כדי המחלה של בתי הרגשתי שהעבודה שלי תובענית מדי. הרגשתי שסגנון העבודה לא מאפשר לי גמישות. ואני רציתי את הגמישות הזו בחיים שלי. כלומר להיות יותר אחראית ללוח הזמנים שלי, שתהיה לי האפשרות להגיד "היום אני לא עובדת", "היום יש לי משהו מאוד חשוב". בעבודה כשכירה ובתפקיד  ניהולי אני לא יכולה לעשות את זה בכלל. אני צריכה תירוץ מאוד רציני בשביל להעדר מהעבודה. גם הסגנון שלי היה כזה שאני לוקחת אקמול או אופטלגין  והולכת לעבודה, כי צריך אותי.. אמנם מאז השתניתי, והיום אני יותר קשובה לעצמי, לצרכים שלי ולגוף שלי. אבל אז לא הייתי במקום הזה. הייתי במקום שהרגשתי שהעבודה באמת חשובה, ואם אני לא נמצאת יש בלאגן. אין מחליף שיכול להכנס במקומי. זו מערכת שעות מסובכת ומסורבלת, שאף אחד אחר לא יודע לתפעל אותה. זה התפקיד שלי. 
אני מבינה את זה. אני גם לא מסוגלת להיות שכירה. 
צריך לדעת שגם אם אני לא במצב קטסטרופלי אני יכולה לא לבוא. לא לחכות לקצה. ככה הייתי. אם אני לוקחת יום חופש אז אני ממש בקצה של הקצה. אז לא. מותר לי גם לא להגיע לקצה. שנה אחרי המחלה של בתי, יצאתי לחל"ת ולמדתי אימון אישי ולמדתי בעוד קורס של בית מדרש להתחדשות, ומאוד התחברתי לכלי של האימון. המשכתי גם אחר כך להיות שם מדריכה כמה שנים, לקחתי קורס המשך, והחלטתי להשתמש בכלים של האימון ובניסיון האישי שלי ולעבוד עם חולים. ראיתי שיש הרבה דברים משותפים, הרבה דילמות חוזרות על עצמן.
מתי זה היה בעצם? לפני כמה זמן התחלת להתעסק בתחום הזה?
עד שהתגבשתי, שהיה לי ניסיון בזה, והגדרתי בצורה ממש את הנישה שלי, את הכיוון שלי, לקח זמן. אני לא מהתחלה הגדרתי את זה כעסק. לקח לי קצת זמן עד שננעלתי על זה. 
את זוכרת את המשפחה הראשונה שיצא לך ללוות?
אני לא יכולה להצביע על רגע מסויים שהיה ממש ההתחלה. זה מסובך לי קצת. גם הליווים הם מאוד שונים. זה יכול להיות ליווי של משפחה שאני מדברת איתם פעמיים. זו יכולה להיות משפחה שאני מלווה אותה למשך חצי שנה או שנה. זה לא משהו מובנה מאוד. 
איפה למדת?
למדתי בקורס של עובדות סוציאליות מאוניברסיטת תל אביב. הן מנחות אותו. הוא שייך לעמותה. המטרה שלהן היא להכשיר אנשים שיעבדו עם חולים. בדרך כלל מי שלוקח את הקורס הזה הן עובדות סוציאליות, שממילא עובדות בבית חולים או מאמני בריאות שרוצים להרחיב את התחומים שלהם.  הכלים שקיבלתי בקורס מתאימים בדיוק למה שאני עושה. קיבלתי כלים מאוד מסודרים לעל מה צריך לעבוד עם משפחה. שוב זה מאוד משתנה, כי יכולה להיות פגישה חד פעמית עם משפחה ויכול להיות ליווי ארוך טווח. יש משפחות שהעזרה להן היא מאוד אינטנסיבית. כולל בהודעות, כולל בטלפונים ולדבר עם העובדת הסוציאלית שלהם ועם רכזת הקהילה במקום שבו הם גרים ועם בתי הספר של הילדים, ויש כאלה שצריכים טיפים ורעיונות, שתקועים בנקודה מסויימת .
איך מגיעים אלייך?
אחד מעביר לשני. אנשים ששומעים עלי מעבירים לפעמים, אבל בעיקר מי שמעביר הלאה זה אנשים שנעזרו בי או אנשים שיש להם היכרות איתי ומכירים מישהו שצריך.
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
כל משפחה היא משהו אחר. אני אוהבת לדייק את הצורך של המשפחה. מצד אחד יש לי הרבה ידע, ומצד שני- לכל משפחה יש אופי אחר וסגנון אחר .
את נפגשת גם עם משפחות שבהן נפטר מישהו?
משפחה שליוויתי, אם החולה נפטר, אם יש צורך, אני ממשיכה איתם . מראש זה לא התחום שלי. לא פונות אלי משפחות אחרי שמישהו נפטר.
יש לך דוגמא שתוכלי לתת לי מאחת המשפחות שליווית?
מאוד חשובה לי צנעת הפרט. אני חוששת  שמישהו יזהה את עצמו בדוגמא. אני לא מרגישה עם זה בנוח. מצד אחד, אנשים רוצים לשמוע דוגמאות בשביל הפיקנטריה או כדי לראות איפה להתחבר ואיפה לעזור, אבל מצד שני זה נושא כל כך רגיש... 
המשפחות שומרות איתך על קשר אחר כך ?
יש משפחות שכן. יש כאלה שלא. 
איפה את מטפלת?
יש לי קליניקה בבית ברבבה וגם בתל אביב ליד איכילוב. אני גם מגיעה הביתה או יושבת בבית קפה. אני ממש גמישה. זה צורך של מה שאני עושה. 

אז כמובן שאני מאחלת לכם הרבה בריאות, אבל במידה ומישהו חלה במשפחה- תנו לעצמכם מתנה וקבעו פגישה עם דפנה אונגר.


לפרטים נוספים-
דפנה אונגר 0523405922

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה